בס"ד שלום לכבוד הרב רציתי לשאול, ראיתי בספר נפש החיים וכן בספרי הראי"ה קוק זצ"ל על השפעת לימוד התורה על כל העולמות ולהצלחת עם ישראל, וכך ניסיתי לכוון בלימודי. לאחרונה הייתי בשיעור שהרב אמר שכל מטרת לימוד התורה הוא לחיי המעשה, ולכן כשיש מצווה שא"א לעשותה ע"י אחרים עוצרים את הלימוד, ולא אומרים "העסוק במצווה פטור מן המצווה". חשבתי בהתחלה שהוא טועה, שהרי א"כ יוצא שכל הלימוד הוא מעין הכשר מצווה, ושאלתי אותו מה עם השפעת הלימוד על העולם, ההשפעה הסגולית. והוא ענה שלא לומדים בשביל עם ישראל אלא בשביל להתעלות בעצמנו, והקב"ה יעשה עם הלימוד מה שרוצה להצלחת העם, ואין אנו יודעים מי משפיע יותר על העם. לכן כשיש קונפליקט בין לימוד תורה לבין מעשה- צריך להעדיף את המעשה, כי זו מטרת הלימוד. לאחר מכן ראיתי שכ"כ הרב חיד"א בכמה מספריו, וכן השל"ה הקדוש ב"נר מצוה" במסכת שבועות, בהסבר הגמ’ מתי צריך לעצור את הלימוד בשביל מצוה ומתי לא, שכל מטרת הלימוד הוא בשביל המעשה, ולכן כשיש מעשה צריך לעצור את הלימוד ולעשות את המעשה. הדברים מאוד מתקשים להתיישב על לבי, במיוחד ע"פ דברי נפש החיים והרב קוק זצ"ל וספרים נוספים, שהלימוד משפיע על כל העולמות ולא רק בשביל עצמי, אלא באמת בשביל עם ישראל. א"כ גם כשיש מעשה כגון חסד מסוים, צריך להידחות מפני לימוד תורה. האם אלו ואלו דברי אלקים חיים? איך זה מתיישב?

הגמרא בפסחים מביאה שרב יוסף שמח על שלמד תורה והביא תועלת לנפשו. שאלה על כך והרי לא נברא העולם אלא בשביל לימוד תורה וא"כ למה שמח רב יוסף לעצמו, תירצה שבתחילת הלימוד אדם לומד לעצמו כי איננו משיג את התועלת לעולם, אבל אח"כ מתברר שבאמת חשיבות הלימוד היא לעולם כולו. ומה שנכתב כי מי שלומד ואינו מקיים זה חמור לא בגלל שהמעשה חשוב יותר אלא שאם אינו מקיים הוא מראה שתורתו איננה אמיתית. וכן אמרו שמי שקורא ק"ש בלי תפילין הרי זה כמעיד עדות שקר. ולעולם תלמוד תורה גדול מכל המצוות כפי שנאמר בפאה תלמוד תורה כנגד כולם. וכתוב בירושלמי שכל המצוות לא שוות אפילו לדבר אחד מן התורה.