שלום הרב, רציתי לשאול- אם אדם חושב בלב על הנהגה טובה, חומרה או מצווה- האם זה מחייב וצריך התרה? מה אם המחשבה נחשבה ללא כוונה? ומה אם התנה בפיו שמחשבותיו בטלות? אשמח למקור התשובה. תודה רבה

שלום וברכה, 1. כתב הרמב"ם (נדרים ב,ב) אין הנודר נאסר בדבר שאסר על עצמו עד שיוציא בשפתיו ויהיה פיו וליבו שווים" ולכן מחשבה אינה מחייבת. 2. ובוודאי שאינה עם כוונה. 3. אם מתנה שכול נדר שאדור ב10 שנים הקרובות לא יתקיים , ונדר הנדר לא יתקיים , אם לא זכר התנאי בזמן הנדר (שם ,ד). ישנה דוגמא השייכת לימים אלו , אכל סעודה מפסקת וקיבל בליבו שלא יאכל עוד לפני הצום פוסק הרמ"א (תקנ"ג ,א) קבלה בלב אינה קבלה. (ראה שם שהגר"א והב"ח מחמירים) אבל כאשר גמר בדעתו שלא לאכול לדעת כולם מותר לאכול.