שלום רב שאלתי היא בעקבות מאמרו של הרב ארי יצחק שבט "לשון הקודש" שפורסם באתר: אחד הרמי"ם בישיבה שאני לומד בה אמר לי בשם אחד מגדולי ישראל שלפי ההלכה יש להקפיד על דקדוק לשוני(היכר בין האות ח’ לאות- כ’ לא דגושה וכו..)כשמתפללים. האם זה נכון? 2.אם התחלתי להקפיד על זה אני מחוייב לכך או שאפשר במקרים מסוימים להתפלל בלשון שאני רגיל בה? 3.אם אני נמצא במקום שלא מקפידים על כך,זה יחשב יוהרא אם אקפיד להתפלל בדיקדוק(במקרה שאני ש"ץ או משהו כזה)? תודה רבה

1. מלכתחילה צריכים, במיוחד בקריאת שמע להקפיד לומר עי"ן, תי"ו וכו' כמו התימנים. 2. ברם, אם אתה רגיל להתפלל בצורה אחרת, פוסק הרב חיים דוד הלוי ואחרים, שכדי לא להתבלבל בתפילה, עדיף להמשיך להתפלל כפי שאתה רגיל, כי העיקר בתפילה הוא הכוונה. 3. במקום שאין מקפידים לדייק, עדיף לחשוש ליוהרא, ואכן להתפלל בהברה אחרת בשקט, ולא בקולי קולות. יתירה מזאת, אם אתה גר ביישוב או לומד בישיבה איפה שכמעט כולם מתפללים בהברה מסוימת, זאת נחשבת ל"מנהג המקום", ויש לשנות את מנהגך ולנהוג באותו מקום כמו כולם, הן לקולא והן לחומרא, וזה נחשב "מקום שנהגו וכו'". באהבת ישראל, הרב ארי שבט