"מקורו ההיסטורי של ערך כבוד האדם בתפיסה שהאדם נברא בצלם אלוהים, ולכן הוא בעל ערך מיוחד: כבודו של האל מצוי גם בו. לפי גישה זו, מה שמייחד את האדם ומעניק לו את ערכו המוסרי הוא צלם האלוהים שבו. כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, ולכן כולם חולקים את כבוד האל באותה מידה. יש הטוענים עוד שכל היצורים החיים, לרבות כל החיות, גם הם נבראו בצלם אלוהים, ולכן גם הם שותפים בכבוד האל והם בעלי ערך מוסרי מוחלט" יש לי שאלה נבונה בנושא כבוד הרב. כאמור, בתקשורת ובמאור עייני "זכיתי" לראות בחורים חרדים המבקשים מאישה חילונית (ככל הנראה) "לסגור עוד כפתור", "לשים כיסוי על הכתפיים שיעטוף ויסתיר". נחשפתי לתופעות נוספות דומות ובכך: הרי מין הסתם יש כאן סתירה עם הלכה כנגד מצווה - מדוע האיש אינו פשוט יכול לוותר ולא להסתכל ובכך יכבד את המצווה המוסרית, הערכית ומלאת החן "ואהבת לרעך כמוך"? דברים השתנו, אבי סיפר לי כי בזמנו היו משולבים איתו חרדים בתנועות נוער והמצב החברתי בין שתי צידי החברה השלמה התרחקו במשך הזמן. האם אהבת האדם החילוני או כיבודו סותרים את ההלכה בכיוון מסויים? הערת שוליים: ללא הדת לא הייתי קיים והגזע היהודי לא היה מתקיים ללא הדת, אך מדוע פרשנויות הלכתיות אתיות מתפרשנות בהתנהגות מוגזמת כלפי השונה, כי הרי ההלכה כולה עשויה דברי צדיקים חכמים, הקונצנזוס מתבצע בזווית ראייתו של המאמין וכיצד הוא מעכל את חוקי ההלכה בצורה אחרת.

שלום רב, מבחינת האדם החרדי, הצניעות לאישה היא הפאר שלה והיא הדרך לכבד את צלם האלוקים שנמצא בה. דבר חשוב שומרים אותו, מכסים אותו ולא מוזילים אותו בכך שחושפים אותו לעיני כל. כשם שאדם חילוני יראה אישה ערומה יכסה אותה או יבקש ממנה שבשביל כבודה תתלבש כך גם חרדי מרגיש כלפי מקומות נוספים באישה. ההבדל הינו הבדל כמותי. וודאי שאדם צריך להיות מעורב בדעת עם הבריות ולהבין איזה דבר ראוי שיאמר ואיזה דבר הוא בבחינת דברים שאינם נשמעים ואף לפעמים דברים שהינם פוגעים. הקושי הגדול הינו בניית חברה שיש בה קבוצות אוכלוסיה בעלות מערכת ערכים שונה. צריך ללמוד כיצד חיים ביחד ללא שנאה וללא ביקורת הרסנית. ובכל אופן, עם אכפתיות אחד מהשני, האכפתיות היא בדרך כלל גם גורמת להארות והחלפת עמדות שלפעמים גם מעוררות מריבות. כל טוב