שלום לכם השאלה שלי היא: אדם וחוה היו אמורים לחיות לעד, הרי רק לאחר שאכלו מעץ דעת ירדה המיתה לעולם, אז למה מלכתחילה נברא עץ החיים הרי לא היה בו צורך בהתחלה? תודה על תשובתכם

לשואל שלום, רבי יצחק קארו, אחיינו של מרן המחבר רבי יוסף קארו, כותב בספרו "תולדות יצחק" (בראשית ב, יז): "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. מה שלא מנע ממנו עץ החיים, שקודם שחטא יאכל ויחיה, אבל אחר שחטא ראוי שלא יחיה, או נאמר שהתרופה אינה מועילה לבריא אלא לחולה, ועץ החיים לא יחיה אלא למי שחייב מיתה, או שימות בטבע, וקודם שחטא לא היה חייב מיתה, וגם לא היה מת בטבע, שבכח הנפש המשכלת שהיה בו והיא נצחית היה חי לעולם". כלומר עץ החיים לא נברא אלא לשמש תרופה למי שאכל מעץ הדעת, וכיון שהאדם לא היה ראוי לכך, גרשו ה' מן הגן בטרם יאכל מעץ החיים. מעין זה כתב גם החזקוני על ספר בראשית (ג, כב). עיין שם. בברכה נאמנה רפאל