שאלוני ממוסד חינוכי. יש גמ"ח כוסות, שאדם שרוצה לשתות לוקח כוס ומחזיר. ראובן לקח כוס ואחר שגמר לשתות שם אותה ליד רגליו [בריצפה] ושמעון עבר ושבר. מה הדין את מי לחייב? הרי שמעון פטור כי לא מתבונן למטה וראובן גם פטור כי זה גרמא. בעל הגמ"ח טוען מכיוון שכתוב בתקנון, שכולם קראו אותו, שכל מי ששבר חייב לשלם, אזי הכוונה היא ברורה - שכל מי ששבר מציאותית! הוא חייב לשלם! ולכן שמעון חייב! אשמח לשמוע את דעתך הרחבה.

שלום וברכה למעשה: ראובן ודאי חייב לשלם, ולגבי שמעון, הדבר תלוי, אם רגילים להניח באותו מוסד חינוכי דברים על הריצפה, בתדירות כזו שמצפים מאדם ההולך להסתכל על הריצפה, הוא חייב, ואם לא, פטור. במקרה שהשובר חייב, הבעלים יכול להחליט האם לגבות את התשלום ממנו או מהשואל והשואל יגבה חזרה מהמזיק הסבר: לגבי ראובן(השואל):ראובן שאל את הכוס מהגמ"ח ולכן יש עליו חיוב שואל. שואל חייב בכל מקרה שאינו יכול להחזיר את מה ששאל גם אם לא הזיק בעצמו וגם אם מתה מעצמה כמבואר במשנה ב"מ פ"ז מ"ח, ופשוט בכל הפוסקים ושו"ע חו"מ סימן ש"מ ס"א (למעט כמה מקרים מסוימים שאינם נוגעים לשאלתך) ולכן אין שום נפק"מ בדיון על גרמא. לגבי שמעון:אכן הגמרא בב"ק (כז:)אומרת שאין דרכם של בנ"א להתבונן בדרכים, ומטעם זה מי שהזיק בהילוכו פטור, וכן נפסק בשו"ע חו"מ סימן תי"ב. אולם, שם גם מבואר שזה דווקא במקום שאין רגילות שיהיו דברים על הרצפה, אולם במקום שידוע שמצוי שמניחים דברים, על האדם להתבונן,ולכן הדבר תלוי במציאות באותו מקום. במקרה שאדם הזיק חפץ לגבי טענת בעל הגמ"ח לחייבו מכח התקנון לא הבנתי מדוע הוא חושב שבכוחו לחייב את השובר, התקנון הוא תנאי השאלה מהגמ"ח ואינו יכול לחייב את מי שלא משתמש בו. בברכה הרב יעקב גרוס