שלום הרב, שלש שאלות על דרך הפסיקה של הספרדים. 1. בילקוט יוסף כתוב שברכה אחרונה אינה מהווה היסח הדעת לגבי ברכה ראשונה. וגם כשברך ברכה אחרונה עדיין לא צריך לברך ברכה ראשונה. לכן יעץ לי רב פוסק שפעם בחודש יש לעשות תנאי שהברכה האחרונה תהווה סיום כמו היסח הדעת, וכך יהיה אפשר לברך ברכה ראשונה שוב על המאכלים. זה נועד לפתור מבוכה של ספק אם כבר בירך או לא. האם יש עצה נוספת מעבר לתנאי פעם בחודש? מפני שנראה לי שאנשים לא מקבלים את זה ברצינות! 2. אני נוהג לאכול קורנפלקס ומערבב בו כריות. הברכה היא מזונות כמובן ופוטר את הקורנפלקס. אבל מה הדין כאשר אכלתי כרית אחת לפני שהכנתי את התערובת והקורנפלקס אפילו לא מולי אלא עדיין בארון. האם עכשיו אני אברך על התערובת שהכל, כי את המזונות כבר בירכתי מקודם על הכרית הבודדה? 3. כאשר אני אוכל פרור לחם, בכוונה שלא לאכול יותר לחם. האם זה פותר לי את שאר המאכלים שאוכל במהלך היום, עד שיהיה היסח הדעת? השאלה נהיית קשה יותר לפי מה שכתב הרב עובדיה שגם פחות מכזית פת או מזונות לא מועיל לו היסח הדעת של יציאה מהבית, ולכן כשנכנס שוב לא יברך שוב, ממש כדין אמצע סעודה, אע"פ שאכל פחות מכזית. תודה,

1. תברך בקול וכך תזכור שברכת. 2.כאשר אוכלים בנפרד, הברכה על כל מין בנפרד. וכך ראוי לנהוג. 3. האוכל לחם פחות מכזית מברך ברכה לבטלה על נטילת ידים!!! חשוב לאכול, לסיים את הארוחה ולברך. ואז לא נכנסים למציאות של דיעבד שהזכרת.