שכיח שאנשים השומעים את הקידוש שותים רק מעט מיץ ענבים או יין, ולא שותים כמות יין של מלוא לוגמיו. האם יין כלשהו פוטרת שאר משקין בברכה, או רק כאשר האדם שתה כמות של מלוא לוגמיו יין?

שלום וברכה, נחלקו הפוסקים בכך, ולמעשה יש הבדל בעניין זה בין בני אשכנז לבני ספרד. לבני ספרד אפילו אם שותים רק מעט יין או מיץ ענבים זה פוטר שאר משקין (כף החיים קעד ה, יחוה דעת ח"ה כ, אור לציון פ"כ ט, הגר"מ אליהו כמובא בספר וזאת הברכה עמ' 98). לבני אשכנז יש ספק אם שתייה של פחות ממלוא לוגמיו פוטרת שאר משקין. לכן לכתחילה יש לצאת מהספק על ידי ששותים לפחות מלוא לוגמיו מהיין, או לחילופין לאכול מאכל כלשהו שברכתו שהכל ולפטור את שאר השתייה (ביאור הלכה קעד ב ד"ה יין פוטר). ואם לא מסתדר לו לשתות רביעית יין או לפטור את השתייה האחרת עם מאכל שברכתו שהכל – לדעת הגרי"ש אלישיב והסטייפלר יברך שהכל על שאר משקים (מובא בוזאת הברכה שם). אך למעשה לא יברך שהכל על שאר משקים (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, וראה פסקי תשובות קעד א שנטה לומר שמעיקר הדין אפילו טעימת יין כלשהו פוטרת שאר משקים). הרחבה: למסקנה עולה שספרדים ואשכנזים פוסקים באופן דומה. שהרי גם לבני ספרד טוב לצאת מהספק ולברך על סוכר ולפטור את שאר השתייה (אור לציון שם). וגם לאשכנזים נראה למסקנה שאם שתה פחות ממלוא לוגמיו ושתה אחר כך משקים לא יברך עליהם שמספק היין פוטר כנ"ל. מכל מקום יש הבדל, שלפסיקה של בני ספרד מעיקר הדין כל שתיית יין פוטרת, ורק ממידת חסידות ראוי לצאת מהספק ולשתות מלוא לוגמיו יין או לאכול מאכל שברכתו שהכל. ולבני אשכנז צריך לכתחילה לצאת מהספק, ורק כאשר לא יצא מהספק (כלומר ששתה פחות ממלוא לוגמיו יין, ולא בירך על מאכל שברכתו שהכל) אין לברך על משקים אחרים ברכת שהכל, שספק ברכות להקל.