כבוד הרב, שלום וברכה! החפץ חיים אומר שדבר פשוט הוא שלשון הרע הוא לפי מעלתו של אדם. יש אדם שאם תגיד עליו שהוא לומד תורה שעתיים ביום זה לשה"ר ויש אדם שאצלו זוהי מעלה מאוד גדולה, כגון שאין לו הרבה זמן ביום. לפי העקרון הזה יוצא שאם אני אומר משהו על אדם שיכול להישמע רע אך באותה נשימה אני גם מזכיר את הרקע, הנסיבות והקושי שגרמו לדבר - הרי שבעצם יוצא שאין כאן בכלל רע. כגון, למשל, אם אני אומר על אדם שהוא מצליח להתפלל רק תפילה ביום ואני מדגיש באותה נשימה שהוא חוזר בתשובה ומגיע מעולם חילוני והוא בכל זאת מתחזק מאוד וכו’ - הרי שבשבילו זוהי אפילו מחמאה גדולה, וכן לגבי אדם שגדל בבית שבו לא הקפידו על דבר מסויים (כגון הלכה מסויימת בשבת, פחות התרחקות מנשים וכו’...) והוא בכל זאת משתדל אך לא מצליח עד הסוף... לכאורה יוצא שתמיד אם אני מזכיר את הרקע של הדברים הרי שזה משמיט את הקרקע של הרע שבדבר, שהרי מבינים מהיכן הדברים נובעים ולא רואים בזה רע כלל. האם התובנה הזו נכונה? רוב תודות על התשובות ובברכת גאולה שלמה!

ר' במכתב מאליהו ח"א נקודת הבחירה רעיון דומה