שלום כבוד הרב, עד לפני כמה זמן הייתי מתפללת לא מתוך מחשבה עמוקה על הנאמר,ועכשיו כשאני יותר בוגרת אני מבינה שצריך להתכוון בכל מילה. הבעיה אצלי זה שמרוב רצון להתכוון התפילה לוקחת לי המון זמן מפני שהרגלתי את עצמי להגיד את המילים בצורה מסוימת שניתפסת אצלי כ"כוונה" ובעקבות זה הרבה מהפעמים התפילה הופכת אצלי למייגעת ומתישה פיזית ונפשית. וכל זה גורם לי לצערי לפעמים ביום שאני גם ככה מותשת פשוט לא להתפלל. אשמח מאוד לשמוע הנחיה איך אוכל להפוך את התפילה שלי לדבר חיובי ולגשת אליה מתוך רצון,פשטות ושמחה...תודה רבה!

שלום רב: התפלה צריכה להיות זורמת. לא טוב להתפלל שלא בדרך הדיבור הרגיל. התפלה אינה לימוד ושיעור היא שפיכת הלב והנפש אל מול הקב"ה. נכון שהדיבור בפני אדם חשוב לוקח מאיתנו אנרגיות אולם יותר ממה שהוא לוקח מאיתנו הוא צריך לתת לנו כוח. התפלה לא באה לרוקן אותנו אלא להיפך למלא אותנו בחיות חדשה. הלאות צריכה להתעורר לאחר זמן שהתרחקנו משעת התפלה ואז אנו מתגעגעים לעוד תפלה כדי שתשוב ותחייה את נפשנו. לכן העיון בתפלה הוא טוב לפני התפלה. בעת התפלה אנו אומרים את מילות התפלה ברצף ומתוך שימת לב , אבל לא בהתעכבות. דרך זו אינה צריכה להתיש אותנו. חושבני שהדרך להגיע לכך שעיקר הכוונה תהיה כוונה כללית ולא כוונה מאד מפורטת על כל מילה. הכוונה הכללית היא שיש לכוון שבכל מילות התפלה אנו מחברים את כל החיים שלנו לקב"ה שהוא מקור החייים שלנו. זוהי הכוונה הכללית. הכוונה המפורטת יותר היא בכל ברכה לזכור את נושא הברכה. מגיעים לאבות לזכור את החיבור שלנו לאבות הקדושים שהחיבור של הקב"ה איתם ממשיך אלינו. ברכה שניה אנו נזכרים בגבורה של הקב"ה. הגבורה היא היכולת להתגבר על כל החלקים בחיים שנראים רחוקים מהחיות האלוקית. ובראשם זה התגברות על המוות. הברכה שלישית היא לשבח על כך שאנו יכולים לההיפך להיות קדושים ונצחיים ולא תלויים בגוף בזמן ובמקום. בברכה הרביעית לחבר את החכמה שלנו למקור החכמה. החמישת לחבר את המעשים שלנו שיכולים להיות מתוקנים ולהחזיר אותם בתשובה. ודאי הכוונה המעשים שלנו והמעשים של כל עם ישראל. וכך בכל ברכה להשתדל לזכור את הנושא. לא לעמון על כל מילה. פירוש המילות אם היא נמצאת בתודעה באופן איסטקטיבי טוב ואם לא בעזרת ה' בעוד כמה שנים זה אולי יהיה . העיקר שהתפלה תאמר ברצף ובשפיכת לב. כל טוב