אני עובדת במקום בו יש קהל שאינו אמוני. לאחרונה הגיעה אלי אישה זקנה שאמרה שהיא למדה הרבה מקרא באוניברסיטה ולדעתה "שאול המלך היה מלך טוב ודוד ...". כאשר שמעתי את השטות הזו חששתי כי אם אמחה בקול על דבריה היא תמשיך לדבר כך ועל כן סיימתי את השיחה ומיד בטלתי את דבריה מכל וכל בשפתיים ובלב. היא לא שמעה. ברור לי שתפיסתה השגויה נובעת מכך שלמדה באוניברסיטה וכו' ... בכל זאת אני מוטרדת -האם הייתי צריכה להוכיח אותה מיד גם אם הדבר היה מביא להמשך הוצאת הדברים הרעים מפיה? מדובר על קשישה כמעט בת 90 שלא ברור עד כמה היא ממוקדת במחשבה.
תודה ושנה טובה
תשובה: כשאנו מדברים על דמויות בתנ"ך אנו מדברים על דמויות עילאיות ולא על 'גיבורי' ריאלטי. מצוות תוכחה היא רק אם יקבלו את דבריך, ואם לא עדיף לא לאומרם. מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ולכן פעלת נכון.
גירסת הדפסה
שלח לחבר