האם כאשר אדם לומד תורה הוא חיב להוציא מהפה את מה שכתוב או שהוא יכול להרהר בליבו ולעבור אל הכתוב בעיניים. האם זה יחשב לו כלימוד תורה?

לימוד תורה הוא גם בהרהור "והגית בו ימם ולילה, מלשון "הגיון לבי" (עיין ביאור הגר"א או"ח מ"ו). אך יש מעלה בלימוד בקול שאדם מלמד בכך את עצמו (עיין רמב"ם הל' ת"ת פ"א).