האם לא מוכח אחרת, כי הרי בדברי הראשונים נאמרו שני הסברים למה אבל ביום הראשון לא יניח תפילין- האיסור הוא מהלכות תפילין, כמבואר ברש"י, ברכות יא-"כיוון דבעו תפילין פאר, ואבל מתגולל בצערו בעפר ואין זה פאר", וזה נכון לגבי יום הפטירה. ויש גם איסור מהלכות אבלות, רש"י בסוכה,כה, "אבל לאו בר פאר הוא, וכשמתעטר בתפילין מראה בעצמו שאינו אבל", וזה יום ראשון דאוריתא של יום הקבורה. מה דעת הרב?

עיקר הצער של האדם והאוננות על המת היא ביום הפטירה ולא ביום הקבורה ועל זה מכוונים דברי ראשונים, ולא על הנהגת האבילות ההלכתית שבאה אחרי הקבורה.