מבית הכנסת שלנו נגנב ספר תורה. חברת הביטוח שילמה לנו את שווי הספר, אך התורם הקדים ותרם לנו ספר תורה אחר במקומו, האם אנחנו חייבים לקנות ספר תורה בכסף שקיבלנו מהביטוח, או שאנחנו יכולים להשתמש בו לצרכים השוטפים של בית הכנסת?

לכאורה נראה פשוט, כי כבר פסקו הרמב"ם (פי"א מהל' תפילה) והשולחן ערוך (או"ח סי' קנג) שאם מכרו ספר תורה מותר לקנות בדמיו רק ספר תורה אחר ואסור להשתמש בכסף לשום צורך קדושה אחר. אם כן, גם כאן מן הראוי היה לקנות ספר תורה נוסף בכסף שהתקבל תמורת ספר התורה שלכם. אבל דנו הפוסקים בסוגיה זו, ואינכם חייבים להשתמש בכסף דווקא לצורך ספר תורה. למדנו בבבא קמא (קטו,ב) שאם שטף נחל את חמורו ואת חמור חברו, החמור שלו שווה מאה ואילו החמור של חברו שווה מאתיים, והוא הציל את של חברו והחמור שלו טבע, חברו משלם לו רק את שכר העבודה שולה להציל חמור. אבל אם אמר לו, אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי, חייב ליתן לו. כלומר, אם התנה במפורש שהוא מציל את החמור של השני בתנאי שחברו יפצה אותו על אובדן חמורו, חייב החבר לפצות את המציל על חמורו שנשטף. שואלת הגמרא (קטז,א) מה יהיה הדין אם אירע מקרה וחמורו שלו לא טבע, האם יהיה חייב חברו לפצות אותו בכל מקרה, או רק כשחמורו טבע. (רש"י: מי אמרינן מעיקרא דאפקריה כאבוד דמי ומחייב לו האיך לשלומי, והדר זכה ביה מריה מהפקירא, או דלמא כיוון דסליק סליק). השיבה הגמרא שחברו יצטרך לשלם לו בכל מקרה, ומן השמים ריחמו עליו ודאגו לו שגם חמורו ינצל, למרות שהוא מקבל עליו תשלום. למד מכאן בספר אור-שמח (פ"ו מהל' שכירות) שלמרות שלא נגרם הפסד לבעלים, ישלם לו מי שהתחייב לו. אם כך, למרות שנראה היה מסברא שיש לפטור מתשלום על חפץ מבוטח כי חיוב התשלומים נועד לכסות את הפסדו של בעל הממון, ואולי אין חיוב כאשר האירוע אינו גורר אחריו הפסד כזה, אך מהגמרא מוכח שישנו חיוב גם כאשר לא נגרם הפסד, ואם כן בית הכנסת לא יהיה מחויב לקנות דווקא ספר תורה. אך בשו"ת הרי-בשמים (תנינא סי' רמה) דחה ראיה זאת והסביר שבכל מקרה של אירוע המחייב תשלומים השאלה המהותית היא האם נגרם הפסד כתוצאה מהמאורע. לכן אם מדובר בפעולת נזק צריכים לבדוק האם הנזק גרם להפסד. הרי ברור, למשל, שאם הנזק זכה בהגרלת פיס זה לא יפטור את המזיק, כי ההפסד אכן נגרם על ידי הנזק, אלא שהניזק הרוויח ממקום אחר שלא קשור למאורע. אולם כשגורמים נזק לחפץ מבוטח אפשר לומר שפעולת הנזק לא גרמה להפסד, כי חברת הביטוח מכסה את ההפסד, וזה מקזז את דמי הנזק. בסוגיה בבבא קמא הדגישה הגמרא שמן השמים ריחמו עליו, כלומר נס הצלת חמורו שלו היה כל כך לא צפוי, והוא כזכיה בהגרלה, אם כך היה כאן הפסד ולכן היה מקום לחייב שם את הבעלים של החמור לשלם למציל, גם אם חמורו לא נפגע, כי זה שחמורו ניצל זה כרווח חדש שזיכו לו מן השמים. (יש לציין שלשיטת בעל הרי בשמים, שחיוב תשלומי נזק הוא לכסות את ההפסד, אבל כשאין הפסד אין חיוב, נכונים הדברים כלפי הניזק, אך לא לגבי המזיק, עיין ברמב"ם פ"ה מהל' טוען ונטען ה"ב שנראה שסבר שחיוב המזיק הוא להעמיד לניזק את חילופי הנזק, ולא לכסות את ההפסד, ואז ייתכן שזה שלא היה הפסד לא יועיל למזיק, כי הוא לא יצא ידי חובתו, ראה בחידושי הגר"ח הלוי שם. כן ראה במחנה אפרים הל' נזקי ממון ה"א במקרה והשתנה שווי החפץ). בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' ז) כתב שהגדרת תשלומי חברת ביטוח כלל אינה תשלומי הנזק, אלא מעין הסכם פרטי בין בית הכנסת לחברת הביטוח שהיא מתחייבת לשלם במקרים מסוימים, תמורת תשלום חדשי שמשלמים להם ואין זה תשלום עבור החפץ הנגנב, אלא מעין מסחר פרטי ביניהם. כן פסק גם בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' סז). וכן הביא בשו"ת משנה הלכות (ח"ב סי' י) שפסק הגרצ"פ פרנק (ראה גם בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קכו וכן אם נתפס הגנב, במציאות שהחוק אוסר לתבוע את חברת הביטוח אם המזיק כבר שילם את הנזקים, ואז יש ללכת אחר המנהג ומה יהיה עם עליית דמי הפרמיה כתוצאה מדרישת התשלום, עיי"ש). למסקנה נראה, שבית הכנסת יכול להשתמש בכסף שמגיע מחברת הביטוח לצרכים השוטפים של בית הכנסת, ואין חיוב דווקא לקנות ספר תורה בכסף זה.