שאלה: ספר הזהר התגלה/נכתב לפני כ- 730 שנים והוא כולל שיבושים רבים בנושא תיארוך חכמים ומיקומים גיאוגרפים. כיצד הסכימו חכמים לקבל ספר, אשר אין לו שום מסורת קבלה (מרב לתלמיד) בעם ישראל? והרי כתב האבן עזרא "כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעה הנכונה. וככה ספר זרובבל, וגם ספר אלדד הדני והדומה להם". כמו כן, הספר המתאר את ה’ספירות’ וה’פרצופים’, סותר את האמונה באחדות האל המתוארת בדברי הרמב"ם והגאונים והוא מכיל בתוכו סתירות להשקפת חז"ל במשנה ובתלמוד?
תשובה: לשואל שלום,
על אף הפקפוק הישן באמיתותו של ספר הזוהר התקבל הספר ברוב קהילות ישראל על ידי גדולי המקובלים והחכמים כאחד מספרי היסוד החשובים בתורת הסוד. כנגד המפקפקים עומדים כחומה תלמידי חכמים גדולים ועצומים, בהם: האר"י הקדוש ותלמידיו, אחריהם הגר"א, הרב יעב"ץ ועוד רבים, שהשיבו אחור את כל טענות המתנגדים וקבעו שספר הזוהר הוא קודש קדשים. אם קיימות סתירות או קושיות, יש להעמיק בסוגיות אלו וללמדם מפי גדולי התורה והיראה שבדור.
גירסת הדפסה
שלח לחבר