מי שבגלל בעיה נוירולוגית עלול להיות משותק בחצי מפניו. הדבר ניתן לטיפול ע"י תרופות אך אם יוזנח עד מוצ"ש יכול להיות ללא תקנה. אין פה שום ספק נפשות והדבר רק גורם עגמת נפש עצומה (שאינו נראה כאחד האדם כשמדבר או מחייך) אך יכול להמשיך לאכול ולשתות כרגיל. האם מצב זה יוגדר כסכנת אבר לענין חילול שבת? האם ניתן להקל כהפוסקים להתיר חלול שבת באיסור דאוריתא בשינוי בכגון זה?

אם הטיפול הוא תרופתי אין צורך להגדיר זאת כסכנת אבר. גם אם נגדיר כחולה שאין בו סכנה התרופות מותרות.