יהודי שמתוך כעס אמר לאשתו- אני נודר שאני לא אבשל לשבת [כי הוא המבשל], ובא אליי ביום רביעי בערב. לא כ"כ רוצה שאני אביא עוד שני אנשים להתיר, רוצה בלי התרה. 1- זה בכלל לשון של נדר או שבועה? 2- האם צריך מעיקר הדין להתיר דבר כזה?

שלום הגדרת הנדר תלויה בלשון המדוייקת של הנודר. בלשון "אני נודר שלא אבשל לשבת" נחלקו הראשונים האם יש לה משמעות [רמב"ן] או שהדברים בטלים וחסרי משמעות [ר"ן רא"ש], אולם מ"מ כיון שאנשים רגילים לומר משפטים אלו אין להקל בזה וצריך התרה{רא"ש]. עיין בהרחבה בדברי הב"י [יו"ד רה ו;ב רלט יא] זה לשון השו"ע: (יו"ד רו ה) הנודר: שלא אוכל עמך, או: שאוכל עמך, אפילו יד לא הוי, דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר, אם לא שנדר לעשות מצוה. ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר בהאי לישנא, אין להקל וצריך התרה, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ויש מי שאומר דנדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר, מהני מדין ידות; ומיהו בנזירות שהוציאו בלשון שבועה, לדברי הכל אסור. לכן למעשה יש להתיר את הנדר בפני שלושה שמבינים בהלכות נדרים והם יתירו לו את הנדר. [שו"ע יו"ד רכח א]