בספר קטיף שביעית עמוד 291 כתוב להחמיר ולא לזרוק לאשפה את שקית השאריות של פירות שביעית משום במשאיות האשפה פועל מדחס. רציתי לשאול, הרי מקובל כשאדם מפריש חלה או מפריש תרו"מ ששם את ההפרשה בשקית וזורקה לפח האשפה ולא חושש למדחס שבמשאית האשפה, א"כ מה שונה דין קדו"ש מקדושת חלה ותרו"מ? האם אי אפשר להקל בקדושת שביעית כמו שמקילים שם? כך כתוב גם בקצוש"ע עם הערות הרב אליהו זצ"ל (הלכות שמיטה סעיף קה) ולא חשש למדחס? בפרט אם נצרף לזה את דעת הרב ישראלי שבשאריות מזון שאין דרך בנ"א לאוכלן אין קדושת שביעית? נראה לי שיותר פשוט להורות לציבור כדלהלן: אין להשליך פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית לפח. אך אם מדובר בשאריות שאין דרך בנ"א לאוכלן ישימם בשקית וישליך לפח האשפה הרגיל. ההוראה להתקין פח שמיטה בבית ולחכות שהשאריות שבפח ירקיבו ולא יהיו ראויים לאכילה לא פרקטית כל כך ומרחיקה אנשים מאכילת פירות וירקות קדושים. מה דעתכם?

בס"ד שלום וברכת ד' גם אני מכריע כך ומסכים לכך. לדעתי אין לחוש אפשר לשים בשקית ולאחר מכן ישר בפח. בברכת התורה והארץ הרב יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ כפר דרום - שבי דרום