גדר "אונס" לעניין תפילות במניין

שלום וברכה! ידוע שצריך להתפלל במניין, ורק בשעת הדחק כאשר האדם אנוס אז הוא יכול להתפלל ביחידות. לכאורה זו הגדרה קצת בעייתית שאדם יכול להשתמש בה ולפטור את עצמו בכל מיני תרוצים... לכן שאלתי היא, מה מוגדר כ"אונס"? תודה רבה!

אין הגדרה מדוייקת לכל מצב אך ישנה הלכה שיכולה להתוות את הכיוון. השולחן ערוך בסימן צ סעיף טז פוסק שצריך להתאמץ וללכת עד מיל כדי להתפלל במנין. על פי זה תוכל לאמוד כל מצב של אונס או מאמץ גדול אם הוא זהה למאמץ של הליכת מיל. באופן כללי אדם צריך לחשוב אם בגלל תירוץ זה היה מוותר גם על דברים אחרים שחשובים לו, ואם עליהם לא היה מוותר אלא מתגבר ומוצא את הדרך לעשותם גם כאן יש לו להתגבר ולעשותם. יש לדעת שלתפילת הציבור יש מעלה גדולה והיא מתקבלת הרבה יותר בקלות - זהו כוחה המיוחד של אחדות ושל ציבור בעם ישראל. לכן לא כדאי להפסיד תפילה בצבור כמו שלהבדיל בין הקודש לחול לא מומלץ להשתמש בתוכנה חדשה במחשב ישן, שלא ממצה את היכולות ואת המהירות של התוכנה החדשה. יתקבלו תפילותינו ברצון!