מי שאוכל קרקר עם ריבה - העיקר בשבילו הריבה. או לחם עם חומוס - מעונין בחומוס או בדבש, ורק כדי לא להתלכלך או לא טעים לאכול רק חומוס אלא עם ’משהו’ (לא טעים לאכול חומוס עם כפית או לחם בפני עצמו -אלא בשילוב). האם מברך על הטפל או שמוציא ומזונות נחשבים ולפיהם הברכה או לפי מה שחשוב ורוצה לטעום באמת -ריבה/חומוס?

כיון שחשיבות הלחם גדולה מאוד, ורוב הפעמים שאדם אוכל לחם כאילו הוא טפל הוא נהנה מהרגשת השובע שהלחם נותן ראוי לברך על הלחם או על הקרקר כפי שאמרו חז"ל כי כל תערובת שיש בה מין דגן אפילו הדגן מועט יש לברך מזונות. רק במקרה שאדם שבע מאוד ואיננו רוצה את הלחם או את הקרקר לגמרי רק אז הוא נחשב טפל. ובכל זאת כתב המשנה ברורה (סימן רי:ב) כי ראוי להזהר מזה כי לפעמים נדמה לאדם שאיננו רוצה בלחם ובאמת הוא נהנה.