מחשבה לתת צדקה - האם נחשב נדר

לרב שלום, בבית הכנסת עבר עני שאסף צדקה ,הוצאתי מטבע לתת לו בתקווה שיעבור לקחת. לבסוף נעלם האם נחשב נדר? האם אני יכול לתת את המטבע לעני אחר?

נדרי צדקה במחשבה א. החושב בלבו לתרום לצדקה, האם מחשבת הלב מחייבת? כאשר תורמים לבית המקדש אמירת הדברים מחייבת כאילו נעשה העברה בפועל. לדוגמא: האומר בית זה הקדש אפילו בסוף העולם הבית שייך להקדש בשונה במקח וממכר בין אדם לחברו שצריך לעשות מעשה קניין ולא רק לומר דברים. ב. וכך הדין בנודר לצדקה דינו כהקדש באמירת פיו שנאמר: 'מוצא שפתיך תשמור', ואינו יכול לחזור בו. ג. ומה הדין במחשבה לתת צדקה: מובא בגמרא שלדעת שמואל תרומה וקודשים שנאמר: 'כל נדיב לב' מתחייב בתרומה גם במחשבת הלב. ד. ונחלקו הראשונים לעניין צדקה האם דינה כקודשים או דינה כחולין פסק הרא"ש צדקה דינה כחולין שאין לנו עתה בית מקדש. ולכן כאשר אמר בליבו בלבד אלו דברים שבלב ואינם מחייבים. ואילו המרדכי השווה בין צדקה לקודשים ולכן אף במחשבת הלב חייב לתת. ה. השולחן ערוך פסק כדעת הרא"ש ולכן החושב בליבו לתת צדקה אינו חייב ואילו הרמ"א פסק כדעת המרדכי ומחייב גם אמירת הלב לתת צדקה. ו. אפשר להביא הוכחה לדעת השולחן ערוך מהגמרא בנדרים (ז,א) שמסתפקת האם יש יד לצדקה? הפירוש הוא: כאשר אמר מטבע זו לצדקה ועל המטבע השני אמר 'וזה' האם כוונתו שהמטבע השני יהיה לצדקה או לא? מעצם השאלה רואים שכוונת הלב לצדקה אינה מחייבת! שאם כן ,מה השאלה? אם בלבו חשב לצדקה אז בוודאי המטבע השני גם שייך לצדקה. (ראה ריטב"א כיצד מסביר שם) ז. לפי דעת הרמ"א המחייב לתת לצדקה גם על מחשבת הלב נוסיף את הפרטים הבאים: 1. חשב בלבו ממש - גם לדעת הרמ"א יתחייב לצדקה כאשר החליט בליבו לתת ולא סתם מחשבות. 2. חשב בלבו בלבד - ההתחייבות היא גם שחשב בליבו לתת צדקה וגם את הסכום לא אמר בפיו רק בלבו ,מתחייב לתת כפי מחשבות לבו. 3. כתב המחאה לצדקה והתחרט, לפי דעת הרמ"א הנ"ל אינו יכול לחזור בו מפני שנחשב לא פחות מקבלת הלב לתת צדקה. 4. כאשר חשב בלבו לתת צדקה ונפטר אין ילדיו חייבים לתת את הצדקה כפי מחשבתו. 5. חשב לתת לעני , והעני הלך ואיננו האם יכול לתת לעני אחר? יש בכך דעות ודעת החזון איש והרב חיים קנייבסקי להקל בכך שאפשר לתת לעני אחר. 6. הציע הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל : 'יזהר כל אדם בדבר המצוי פעמים רבות, שמכין מטבע לתת לעני או לגבאי מסוים המסובב ליטול צדקה, לבסוף לא עבר אותו אדם על פניו, שקרוב הדבר להיכשל בעוון נדרים חס ושלום, לכן יזהר להחליט לעצמו שאינו מכוון לאיזה עני יגיע המטבע עד שיגיע לידיו' (מקורות: קידושין כח,ב. נדרים ז,א +שיטה מקובצת.סימן רנח טור ושו"עערוה"ש לט, שן"ע או"ח תקסב,ו.שו"ע חו"מ ריב,ח. שו"ת הר צביר. שו"ת אחיעזר מט)