שלום, רציתי לדעת מה הטעם למצוות הקרבן, הרי בורא עולם לא ׳אוכל׳ את הקרבן אז למה הוא מצווה אותנו לשחוט אותה לקרבן? אני יודע שאלי יש טעמים עמוקים אולי בקבלה או משהו, אבל אני רוצה לידע באופן פשוט-מה הטעם? וכן קראתי בספר פניני הלכה (בהלכות צער בעלי חיים, ליקוטים ג׳) שלפי הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל לפני המבול היה אסור לשחוט בהמה כדי לאוכלה ורק אחר המבול נעשתה היתר כי המצב העולמי של החיות והבהמות ירד, אבל הבל בנו של אדם הראשון זבח קרבן לה׳ גם לפני המבול (נכון שהרב כתב שמה שגם אחרי חטא אדם הראשון נעשתה הדבר כהיתר, מ״מ הוא גם כתב שרק אחר המבול נעשתה היתר (אולי מחלוקת?) אז אני שואל לפי הדעה שרק אחר המבול נעשתה ההיתר). ואם באמת היה מותר אחר חטאו של אדם האם היה מותר רק לקרבן לה׳ או אפילו לאכילה בעלמא? תודה רבה!

שלום רב: הטעם להקרבת הקרבן היא שעל ידי פעולת ההקרבה האדם מתקרב לה'. הקרבן כשמו כן הוא נועד ליצור קרבה לה'. איך הקרבן גורם לקרבה זאת אנו לא יכולים לדעת עד תום. ודאי שיש בכך גם סודות. אולם יש גם התעלות מצד האדם המקריב. האדם חי בעולם שאין לנו את הרגשת הקשר והחיבור לעולמות עליונים ולקב"ה. מקום המקדש הוא מקום בו הגבול בין השמים לבין הארץ מטשטש. מגיעים למקדש אז הארץ לא נשארת עם אותה נוכחות כמו מחוץ למקדש. הנוכחות של השכינה היא גדולה יותר במקום המקדש. חלק מהביטוי למיעוט נוכחות של העולם שלנו כולם מנותק הוא על ידי כל הקורבנות בהעלאתם למזבח הם מבטלות את הנוכחות של העולם הזה כעולם מנותק, כעולם שחי כשלעצמו. העלאת הקרבן לא בצורה שהיא משחיתה את הבהמה אלא בצורה מסודרת כשיש ערך ומשמעות לכל חלק ולכן פעולה שנעשית עם הבהמה היא עוזרת לנו לצייר את החיבור ואת המשמעות של החיים בעולם הזה כחלק מההוויה הגדולה כחלק מההתקרבות לנו לקב"ה על יד ההפנמה שאנו חיים בעולם שמחובר לקב"ה ולא כעולם שעומד בפני עצמו. כל טוב