אם בתורה נקראו טוטפות, למה זה השתנה לתפילין (שנזכר לראשונה רק בימי המשנה)? הרי היה להם שם עוד לפני התרגום לארמית "תפילין" (מימי משה והלאה).

לשואל שלום, למעשה לשון 'טוטפות' נזכרת רק בתפילין של ראש ולא בשל יד. ולעומת זאת 'תפילין' הוא שם כולל גם לתפילה של יד וגם לתפילה של ראש. וראה דברי בעל "הכתב והקבלה" (דברים ו, ח) שמנה מעלותיה הטובות של המילה 'תפילין'. תשובה נוספת הראני הרב דורעד שי', והיא מובאת בספר " תורת גרים" (פ"א עמ' 20) של הרב משה הלוי שטיינברג, רבה של קרית ים לשעבר, וכך כתוב שם: "בנוגע לתפילין יש לנו עם הצדוקים, המבעטים בתורה שבע"פ, מחלוקת; התפילין שלהם אינם דומים כלל לתפילין שלנו, והם גם מניחים אותם ממש בין העיניים, כדברי התורה 'ולטוטפות בין עיניך', משום שהם חולקים על דרשות חז"ל". ולכן דווקא במצוות תפילין תקנו חז"ל לשון שונה משל תורה, כדי להדגיש את חשיבותה של התושב"ע ולהוציא מדעת הצדוקים. אסיים בהסבר ששמעתי ממו"ר הרב איתן שנדורפי שליט"א, שהסביר כי בדומה להסברו הנפלא של ר' לוי יצחק מברדיצ'וב על כך שחכמים שינו מלשון התורה וכינו את "חג המצות" בשם "חג הפסח", כי ה' ביקש לקרוא לחג בשם "חג המצות" הרומז לשבחם את ישראל על זריזותם בשעת היציאה ממצרים, וחכמים ביקשו לקרוא לחג בשם הרומז לשבחו של ה' אשר פסח על בתי בני ישראל, כך ניתן להסביר גם בנוגע לתפילין – התורה כתבה 'טוטפות', לרמז על שבחם של ישראל שמתקשטים ומתעטרים במצוות ה' כ'טוטפת' זו שמשמשת תכשיט לאישה (שבת פ"ו, מ"א), וחכמים כתבו 'תפילין', משורש פ.ל.ל לרמז ללשון תפילה המלמדת על החיבור בינינו לבורא עולם, וכדברי המהר"ל מפראג, שהתפילה קשורה למחשבה, כמו "הביאו עצה עשו פלילה" וכמו שהדיינים נקראים פלילים מפני שהם שופטים במחשבתם, "כי התפילה צריכה כוונה ומחשבה שיעשה השם יתברך חפצו ורצונו, ודבר זה נקרא תפילה, שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש" (מהר"ל באר הגולה, באר רביעי). ולואי ונזכה לעשות רצוננו כרצונו יתברך ולעבדו בלבב שלם. בברכה נאמנה