שלום וברכה, יצא לי קצת ללמוד בספרי אמונה כדוגמת הכוזרי ומורה הנבוכים, ונוכחתי לראות שגם בענייני השקפה יש לא מעט מחלוקות ולעיתים בדברים מהותיים. למשל היה או לא היה אדם וחווה או שזה משל, האם כל מצווה מנכיחה את השלמות האלוקית יותר במציאות או שמא שאין שום שינוי בנוכחות האלוהית והיא סטטית, האם המצוות הן רק אמצעי או שגם בהן יש תכלית וכן על זה הדרך. נהייתי קצת מבולבל ממגוון הדעות, כי על כל דעה בהשקפה יש דעה אחרת שחולקת עליה וטוענת שהשנייה שגויה. למשל הרמבם סובר שמעמד הסנה היה נבואי ומי שאומר שזה היה במוחש טועה ולא צודק. איך מכריעים, איך יודעים מה אמת ומה שקר, זה די מבלבל... תודה רבה לרב

שלום רב לשואל היקר. הבלבול שאתה מתאר הוא טבעי מאוד, והוא חלק מהמפגש הרציני עם עולם האמונה. כשאדם מתחיל ללמוד לעומק, הוא מגלה שלא בכל דבר יש דעה אחת בלבד, אלא יש שיטות שונות ודרכי הסתכלות שונות. צריך לדעת שהתורה רחבה מאוד, גם בהלכה וגם בענייני אמונה. כבר אמרו חז"ל במסכת תלמוד בבלי מסכת חגיגה אלו אוסרים ואלו מתירים, אלו מטמאים ואלו מטהרים, וכולם מרועה אחד ניתנו. כלומר, ריבוי הדעות אינו סתירה לאמת, אלא חלק מהאמת השלמה של התורה. ככל שאדם מעמיק יותר בפנימיות התורה, הוא מתחיל להבין שלא כל מחלוקת היא סתירה. כל שיטה מדברת ממדרגה אחרת, ממבט אחר, מרובד אחר של המציאות. יש דברים שנכונים מצד הסתכלות עליונה יותר, ויש דברים שנכונים מצד איך שהדברים מופיעים בעולם שלנו. וכשמבינים שהתורה יורדת ומתגלה בשלבים ובמדרגות, הרבה מחלוקות מתחילות להתבהר, כי רואים שכל אחד תפס נקודה אמיתית ממקום אחר. כמו שמבואר בספר שומר אמונים הקדמון בביאור המחלוקות בין בית הלל ובית שמאי, שיש דעות ששייכות למדרגה אחת ודעות ששייכות למדרגה אחרת, והכל אמת, אלא שכל אחד דיבר ממקומו. אדם צריך להיות בר הכי, ללמוד היטב, לשמש תלמידי חכמים, ורק אז להכריע או להורות בעניינים העומדים ברומו של עולם. בכל אופן, לא צריך להיבהל משיטות שונות בדברי רבותינו ז"ל, פעמים רבות ככל שלומדים יותר לעומק, מה שנראה בהתחלה כסתירה, מתגלה בסוף כהשלמה. בברכת התורה,