לכבוד הרב, נאמר שביום הכיפורים הקב"ה, ברחמיו, מוחל על כל העבירות שאדם עשה בינו לבין המקום, אך אינו מוחל על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו. בילדותי פגעתי בילד יהודי אחר. כיום אין לי כל אפשרות ליצור איתו קשר או לתקשר איתו שוב. אני מתחרט בכנות על מה שעשיתי ומתבייש מאוד במעשיי. אני רוצה לעשות תשובה על כך: להימנע בעתיד מכל פגיעה בזולת, להתוודות לפני ה', ולתת צדקה. קראתי את הדברים הבאים באתר דין: "אגב, הגר"א (הגאון מווילנה) אומר שאדם שפגע בחברו ואינו יכול למצוא אותו וכדומה, צריך לעשות כל שביכולתו כדי לתקן את מה שעשה. כאשר הקב"ה רואה שהאדם עשה כל מה שהיה ביכולתו, הוא יסדר שגם החלק השני של התיקון יושלם. לכן על האדם לעשות כל מאמץ אנושי כדי לזכות במחילתו של חברו, כולל להתפלל שהנפגע ימחל לו. לאחר מכן אנו מקווים שהקב"ה, ברוב חסדו, יסדר שהאדם השני אכן ימחל לו." האם יש עוד משהו שאני יכול לעשות כדי לשפר את תשובתי? האם אפשר לקוות שהקב"ה יסדר שהעוון יתוקן ושהנפגע ימחל לי?

שלום וברכה, הרעיון הזה שהקב"ה רואה את המאמץ של התשובה וברחמיו יסדר שהעניין יתוקן אכן מופיע בכמה מקורות. אינני יודע אם הגר"א אכן כתב דברים אלו במקום כלשהו. אכן ראיתי שמסופר (מובא בשם הספר 'מקרבן לתורה') שתלמידו של הגר"א, ר' זלמן מוולזין אחיו של רבי חיים מוולזין, הצטער מד פעם אחת שהוא העליב יהודי ולא מצא את היהודי כדי לפייסו. הגר"א הרגיע וניחם את תלמידו בדברי חובות הלבבות (שער התשובה פרק י) שכאשר הקב"ה רואה את הרצון של האדם לשוב בתשובה הוא מסדר את העניין שהנפגע ימחל למי שפגע בו או שיקבל את הפיצוי המתאים. יסוד זה כתב גם מרן הראי"ה קוק זצ"ל (שהיה כפי שכינה אותו תלמידו הרב יצחק הוטנר "איש הגר"א שדבק מאד בתורת הגר"א ולמד מגדולי בית מדרשו) בכמה מקומות באורות התשובה (פ"י, ו, פ"ז, ו, פרק יד, ד, פרק יז, ב). לסיכום, חזק ואמץ, ובע"ה יקובלו תפילותיך ותשובתך ברצון והכל יבוא על מקומו בשלום. הרחבה: כאמור, כתב חובות הלבבות (שם) שכאשר האדם שב בתשובה אמיתית ושלימה הקב"ה גורם שגם תוצאות החטא מסתדרות ומתבטלות: "ואם יהיה משער העריות, אשר זכרנו במי שהוליד מאסורה, יכרית הבורא את זרעו, ואם הוא מצד אונאה וגזל בממונות, יתן לו האל ממון ויפרענו לחברו וירצהו וימחל לו. ואם הרע לחברו בגופו או בזכרו, יכניס לו הבורא יתברך בלבו רצון ואהבה עד שימחל לו במה שהיה מחטאו עליו, כמו שאמר: ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ואם ירחק ממנו העשוק, יזמין הבורא התקבצם, עד שיכנע לפניו העושק וימחל לו. ואם לא ידע האנשים העשוקים ומספר הממון אשר עשק, יפיק אותו האל להוציא ממונו בתועלות כוללות, כבנין גשר וחפור בארות, יהנו מהם בני אדם, ועשות בורות בדרכים, שאין המים מצוים בהם, ומה שדומה לזה מתועלת ההמון, עד שתהיה תועלתו כוללת מי שעשק ומי שלא עשק". וכך כתב הראי"ה קוק באורות התשובה (י ו) שעל ידי תשובה והסכמה חזקה לא לשוב על החטא ה' ירבה לו דרכים לתקן מבחינה מעשית את העבירות וז"ל: "אבל בעבירות שבין אדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל. ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות, שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הם מונעים את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו. מכל מקום, ע"י הסכמה חזקה להיזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתיקון העבר, כפי אותה המידה של התקיימות התשובה במעשה, כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה הצמאה אליו, בכל מלואו ובכל טובו". ובאורות התשובה (פרק ז, ו) הוסיף עוד חיזוק ועידוד – שהעבירות מתבטלות ברוב והאדם נידון על פי רובו, וז"ל: "ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מ"מ אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא"כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע"י תשובתו. ומ"מ אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבין אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד". בספר מנחת אשר ויקרא (נב, ה) כתב שמשמע מדברי הגר"י סלנטר שמי שדיבר לשון הרע על חברו אסור לו לבקש מחילה מחברו שבכך יצערו, אולם החטא של לשון הרע לא יתכפר לו. המנחת אשר (שם) חלק על דבריו וכתב שהכפרה של המספר לא מסורה למי שדיבר עליו אלא לה', וכי התחת אלקים הוא לכפר לו? אלא שבקשת מחילה היא חלק מענין התשובה, שתחת שציערו ופגע בו יפייסו ויהנהו. ומסתבר שאם הריצוי יוסיף לצערו אין מצוה כלל לרצותו, וממילא שאין הריצוי מעכב כפרתו כלל ע"ש. עכ"ד המנחת אשר. בשיעור בעל פה (נמצא בקול הלשון, יום הכיפורים-עבירות שבין אדם לחברו כיצד מתכפרים, ז, תשרי תש"פ) ביאר הגר"א וייס שליט"א בהרחבה יותר שבכל מקרה שהאדם רוצה לעשות תשובה שלימה ומבחינתו היה מבקש מחילה אלא שאינו בידו מסיבות שונות לבקש מחילה, הרי שמתכפר לו בלי לבקש מחילה. וכמה דוגמאות לדבר: דוגמא אחת שהביא שם הוא מקרה שעשה אדם עוול לחברו, והחבר מת, והחוטא עשה תשובה שלימה אלא שאינו יכול לבקש מחילה, הרי שמתכפר לו לגמרי. והאריך בכך הגר"א וייס, והזכיר שכמה וכמה אחרונים חולקים על דבריו הנ"ל, ודחה דבריהם.