שלום, האם מותר להוריד את קצוות המלפפון וכל מיני סימני נגיסות על קליפת הפרי בשבת?

שלום וברכה, מותר להוריד סמוך לסעודה את קצוות המלפפון וכל מיני סימני נגיסות על קליפת הפרי בשבת. כדאי לא לצמצם ולהוריד בדיוק את הקליפה והחלק הנגוס, אלא להוריד גם חלק מן המלפפון יחד עם הקליפה, או יחד עם החלק הנגוס, ואז מותר לעשות כן גם אם אינו סמוך לסעודה, ועוד שאז ההיתר יהיה יותר מרווח (עי' רמ"א שכא ט, ביאור הלכה שיט א ד"ה 'מן העלין', שש"כ ג כג). הרחבה: מותר לקלף קליפה של פרי סמוך לסעודה כפי שכתב הרמ"א (שכא יט): "אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח, אבל לאכול לאלתר, שרי". טעם ההיתר לקלף קליפה (והרי לכאורה הוא בורר פסולת מתוך אוכל), ביאר הביאור הלכה (שם ד"ה לקלוף) בשם המאמר מרדכי: "ונראה דכיון דא"א בענין אחר ודרך אכילתו בכך לא מקרי פסולת מתוך אוכל שאינו אלא לאכול התוך וכל שהוא לאלתר שרי אבל להניח אסור דלא עדיף מאוכל מתוך פסולת". כמו כן כתב הבאור הלכה (סי' שיט סע' א ד"ה מן העלין המעופשים) שמותר להסיר את העלים המעופשות החיצוניות כדי לאכול את החלק הטוב, וז"ל: "באופן ברירה זו יש חילוק דאם הם עלים מופרדים יבור לו הטובים ויניח המעופשים וכמו שכתב המ"א אבל אם הם קלחים כגון חזרת שהעלים שמבחוץ הם המעופשים אז יסיר מוצא המעופשות דהו"ל כמסיר הקליפה לאכול התוך [שיורי ברכה וכ"כ בפמ"ג דזהו לאו דרך ברירה רק לתקן המאכל]". על פי זה כתב השש"כ (ג כג): "מותר לחתוך את החלק הפגום כדי לאכול את הנשאר, אך לא יעשה זאת אלא סמוך לאכילתו, וראה להלן סעיף לה. ואם אינו מצמצם, ומוריד גם חלק מן האוכל מותר גם אם אינו סמוך לסעודה". אמנם הגרש"ז אויערבך (הע' ס) העיר שכאשר יש חלק מהפרי שפגום אין זה דומה להיתר של הסרת הקליפה, שבקליפה אי אפשר לאכול את התוך בלי להסיר את הקליפה, וכאן אפשר לאכול את החלק הטוב ולהשאיר את החלק הפגום. לפי זה ההיתר להסיר את החלק הפגום הוא רק לפי המתירים להסיר את העצמות מהדגים, הסבורים שהואיל ודרך אכילה היא בכך, מותר, ואולם לאוסרים שם בעצמות דגים, הוא הדין שאסור כאן בחלק פגום בפרי. אך הוסיף הגרש"ז שיתכן, שגם לענין הקילוף, יש מקום להתיר לקלוף אף באופן שאפשר להוציא את האוכל מתוך הקליפה, הואיל ודרך אכילתן היא על ידי קילוף, והוא הדין כאן בפרי שחלקו רקוב, וצ"ע. עכ"ד הגרש"ז. ובפסקי תשובות (שיט י הע' 65) ציין שלרבים מן הפוסקים אין ההיתר להסיר את החלק הרקוב אמור אלא אם עושהו בשעת אכילה ממש כדין עצמות בשר ודגים, דהיינו כשהפרי כבר בידו לאכילה ולא כשמכינו קודם על השלחן, כיון שאינו כהסרת קליפת הפרי, שהרי כאן אפשר על ידי סילוק האוכל מהפסולת. והוסיף הפסקי תשובות (שם ובהע' 66-67) שהמחמיר לסלק את החלק הרקוב יחד עם מעט מהפרי הטוב - תבוא עליו ברכה. ולאחר שהסיר הרקוב עם הפרי הטוב, יכול לחתוך חלקי הפרי הטוב ולהחזירם לקערה לאוכלם לאלתר, כי הרי זה בורר אוכל מתוך פסולת, ואדרבה טוב שיעשה כן, שבזה מגלה דעתו שהחלק הטוב שסילק יחד עם הרקוב אינו כפסולת אצלו. בנידון שלנו נראה שהקצוות של מלפפון וכן נגיסות שיש במלפפון דומים לקליפה ולחלק רקוב שבפרי, שאפשר לאכול את הפרי בלי להסיר את הקצוות ובלי להסיר את החלק הנגוס, ולכן כדאי להחמיר ולהסיר גם חלק מהמלפפון יחד עם המקום הנגוס ויחד עם הקצוות כדי שההיתר יהיה יותר מרווח, ואז יהיה אפשר להסיר גם שלא לאלתר. אמנם יש מקום לדון במלפפון נגוס (מסתמא הכוונה שנגוס על ידי אחד הילדים בבית), אם נחשב פגום, שמצד האמת הוא ראוי לאכילה. אך נראה שיש בכך איסור בורר, שסוף סוף הרבה אנשים לא נוח להם לאכול את החלק הנגוס ועובדה שהאדם רוצה להסיר את החלק הזה, והרי הפמ"ג (משבצות זהב שיט ב) כתב שאם האדם מקפיד יש בכך איסור בורר, וז"ל: "והנה תפוחים מתוקים וחמוצים אם תמצי לומר מין אחד ממש הוה אפילו הכי כל ששונא חמוצים פסולת מקרי לגבי דידיה, ואסור באופנים המוזכרים". [והגרי"ש אלישיב סייג (הובא במשנה אחרונה שיט אות מו) שדווקא בדבר ששכיח שאנשים שונאים את טעמו כדוגמת תפוחים חמוצים ומתוקים, אבל אם אין הדבר שכיח, בטלה דעתם, ולא דמי לאסטניס המובא בביה"ל לקמן ס"י שאסור לו לברור את הקשין מהיין, ששם הקשין הם פסולת גמורה. ובנידון שלנו מדובר בדבר השכיח]. ואף שיש לטעון שבפרי נגוס אין שום הבדל בטעם ואי אפשר ללמוד שאסור להוריד את החלק הנגוס מפירות חמוצים, מכל מקום סוף סוף אנשים מקפידים על כך, וזה לא שונה מצבעי בגדים שכתב האגרות משה ח"ד סי' עד בורר אות י) שבגדים משני צבעים שונים נחשבים כשני מינים כיון שאנשים מקפידין על זה, איזה ללבוש אם מצבע זה או זה.