שלום וברכה לכבוד הרב. כבר כמה זמן שאני שואל את עצמי, למה הקב"ה ברא את האדם והתורה באופן כזה שכ"כ קל לחטוא, יש כ"כ הרבה מצוות ופרטי דינים, וכל פרט מתחלק לפרטי פרטים, אנשים רגילים לא יכולים לדעת את כל הפרטים (שזה שאלה בפני עצמה למה ההלכה כ"כ מסובכת). גם מי שיודע, עדיין ברור שיחטא, כמו שכתוב שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואומרים שבלי התשובה העולם היה חרב, והקב"ה ברחמיו נתן לנו את התשובה לכפר על העוונות. ונשאלת השאלה: א.למה העולם נברא בצורה כזו שבאופן טבעי ברור שיהיו חטאים, ולא סתם חטאים אלא עד כדי כך שלא יהיה מגיע לעולם להתקיים? ב.ואם כן, אז מה בעצם הקב"ה רוצה מאיתנו? אם כ"כ ברור שהאדם יחטא אז לכאורה אין לו אשמה כ"כ גדולה, זה לא שהוא כזה אדם רשע, באופן טבעי ברור שהוא יחטא? אני לא מדבר על רשעים גדולים, אלא על אנשים רגילים שמשתדלים לקיים את המצוות ועדיין נכשלים בעבירות בכל יום. ואפילו הצדיקים הגדולים אומרים בתפילה כמה שהם "חוטאים ופושעים" כביכול, וכ"כ חרדים מאימת הדין, וגם זה לא מובן, למה שהצדיקים הגדולים יחשבו כפושעים? אשמח אם הרב יאיר את עיני בתשובות לשאלות אלו. תודה רבה.

שלום רב לשואל היקר. השאלות שאתה מעלה הן שאלות חשובות הנוגעות בתכלית הבריאה. הן מראות על נפש בריאה שמבקשת קשר אמיתי ועמוק עם השם יתברך ואינה מסתפקת בהבנה שטחית, אלא דורשת לימוד מעמיק בתורת החסידות ובפנימיות התורה. ולכן הייתי ממליץ לכבודו לקבוע חברותא עם הרב שלך או חבר ת"ח שיכול להכווין אותך בעניינים אלו. א. מדוע הבריאה מורכבת כל כך והחטא כמעט בלתי נמנע בזוהר הקדוש מובא שהקב"ה רצה להטיב לנבראיו הטבה שלמה, וכידוע הכלל "מאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכוליה באפיה", כלומר מי שאוכל לחם חסד של חינם, מתבייש להסתכל בפני הנותן. לכן ה' יתברך הוריד אותנו לעולם הזה, שיש בו בחירה חופשית ומורכבות עצומה, כדי שנזכה על ידי עשיית התורה והמצוות להזדכך בכוחות עצמנו ולקבל את השכר בזכות ולא בחסד. מתוך כך חז"ל מגלים לנו את היסוד "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". בתורת החסידות מבואר כי הקב"ה לא ביקש לברוא עוד מלאכים. מלאכים יש לו בשפע, אך אין להם בחירה חופשית כמו לאדם. השם יתברך נתאווה להיות לו "דירה בתחתונים", לברוא עולם חומרי, חשוך ומסובך, ודווקא מתוך החושך הזה יבחר האדם באור מרצונו החופשי. אחרי הלימוד אנו חותמים "רצה הקב"ה לזכות את ישראל – לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". אילו ההלכה הייתה פשוטה וחד מימדית, ואילו היצר הרע היה חלש, לא הייתה כאן מלחמה אמיתית ולא היה מתגלה כוחה העצום של הנשמה והשכר הגדול לעתיד לבוא. ריבוי פרטי ההלכות נועד לקדש את כל חלקי המציאות הגשמית, "בכל דרכיך דעהו". התורה מלמדת שאין פינה בבריאה שהיא מחוץ להשראת השכינה. ב. מה השם רוצה מאיתנו אם החטא צפוי מראש בספר התניא מבואר כי רוב העולם אינם במדרגת צדיקים אלא במדרגת בינוניים (בכל בינוני ייתכן מדרגת צדיק בעניינים מסויימים), והבינוני הוא מי שנלחם כל חייו, מתמודד, נופל וקם. אילו רצה השם שלא נחטא כלל, לא היה בורא את התשובה עוד לפני בריאת העולם. קדימות התשובה לבריאה מלמדת שהנפילה והקימה הן חלק מובנה ומתוכנן במסע של הנשמה בעולם הזה, ויודע יצרנו כי בשר ודם אנחנו. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב יסוד עמוק, שלעיתים דווקא מתוך הנפילה והחטא מגיע האדם לזעקה פנימית ולחיבור להשם שלא היה מגיע אליהם לעולם לו היה נותר צדיק ושלם. זהו כוחה של תשובה מאהבה, ההופכת זדונות לזכויות. הבורא אינו דורש שלא ניפול לעולם, אלא שלא נישאר למטה. הוא רוצה את הרצון שלנו, את הלחימה ואת הקימה מחדש, כמו שנאמר שבע יפול צדיק וקם. מובא בליקוטי מוהר"ן בשם הבעש"ט הקדוש, שמי שמבין את זה וחי את זה, יכול להגיע למדרגות גבוהות. ג. מדוע הצדיקים חרדים כל כך מאימת הדין ככל שהאדם קדוש ומזוכך יותר, כך החוש הרוחני שלו דק ועדין יותר. הדבר דומה לבגד שחור, שגם אם יש עליו כתם גדול בקושי מבחינים בו, לעומת בגד לבן וטהור שכל גרגר אבק קטן פוגם ביופיו. הצדיקים זכו לזכך את עצמם עד שהם חשים כל נטייה קלה של המחשבה, נגיעה של גאווה או ביטול תורה של רגע, כחיסרון בקשר שלהם עם הבורא יתברך. כפי שמבואר בליקוטי מוהר"ן, גם אצל צדיקים עליונים כיוסף הצדיק ישנה בחינה של יצר והתמודדות, אלא שמדובר במדרגה רוחנית אחרת לגמרי, דק מן הדק, שאצל אדם כערכנו אינה נחשבת לעבירה כלל, אך אצלם היא דורשת חרדה מאימת הדין וחשבון נפש עמוק. נוסף על כך, נשמות הצדיקים כוללות בתוכן את נשמות הדור כולו. ומובא בספר נועם אלימלך ובספרי החסידות, כשהצדיק מתפלל ואומר חטאנו, הוא אינו מכוון על עצמו הפרטי, אלא הוא מרגיש את צער השכינה וצער ישראל, ומעלה בתפילתו את חטאי הדור כדי להמתיק עליהם את הדינים ולמצוא להם זכות. השם יתברך ברא עולם חסר כדי שאנו נהיה השותפים שלו בהשלמתו. "לתקן עולם במלכות שדי". אל תיתן למחשבות של חולשה לרפות את ידיך. הקב"ה גנז את אורו בתורה, וכל לימוד שאדם לומד הוא פועל גדולות ונצורות, הגר"ח מוולאז'ין בספרו נפש החיים כותב בשם המקובלים, שע"י שלומדים ומחדשים בתורה, ממש בונים בניינים רוחניים בעולמות העליונים. וכידוע בדברי רבותינו ז"ל, שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. לכן צריך לדעת שכל מצווה ומעשה טוב, כל התגברות אפילו קטנה, היא גדולה ועצומה בשמיים. חזק ואמץ וקוה אל ה'. ברכת ה' עליך,