חולה שיכול להתפלל, אך נרדם ולא התפלל עד חצות, מה יעשה, והאם הוא היה פטור. וכן אם התעורר מדי פעם אך לא התפלל זה נחשב מזיד או שוגג.

שלום רב לשאול היקר. חולה שיכל להתפלל אך נרדם ולא התפלל עד חצות, אף אם התעורר מידי פעם, נחשב לשוגג הקרוב לאונס ולא למזיד, ולכן כשיגיע זמן מנחה, יתפלל מנחה ואח"כ שחרית כדין תפילת תשלומין. מקורות: ראה מ"ב (סי' ק"ח סקי"ח) בשם המג"א, שמי שהיה חולה או בבית כלא או שהמקום לא היה נקי, ישלים אח"כ את התפילה ונחשב הדבר לאונס. ע"כ. אך יש אומרים שכיון שהיה אנוס, אונס רחמנא פטריה, ואינו צריך להתפלל תפילת תשלומים. ומפשטות דברי מרן השו"ע (שם), משמע שאפילו באונס גמור, יש תפילת תשלומין. וכדי לצאת מכל ספק, טוב להתפלל ולעשות תנאי שאם אינו צריך להתפלל, תפילתו נדבה (ובשבת ויו"ט אין לעשות כן שאין מתפללים בהם נדבה). אכן יש מצבים שהאדם פטור לגמרי, כגון אונן (מ"ב סי' ע"א סק"ד), שאינו חייב להשלים את התפילה, כיון שלא אסור לו להתפלל. וכן מי שעוסק בצרכי ציבור (ראה מ"ב סיק צ"ג סק"ח). אולם אם לפני שהיה פטור, היה לו זמן שהיה חייב בתפילה, כגון באונן, שנפטר לפני זמן תפילה, יש לו חובת תשלומין (ראה מ"ב סי' ע"א סק"ד). ומכל מקום בנידון השאלה, כיון שאדם חולה הוא חלוש ותשוש יותר, לכן גם אם הוא התעורר וחזר לישון, יש להחשיבו בגדר 'אנוס' או 'שוגג', כיון שיש לתלות שחולשתו גרמה לו. ברכה והצלחה,