בשערי תשובה שער ג רבנו יונה מונה הרבה לאוים בחלק של הלאוים מהתורה. אות כט, אם אדם מצליח באיזה משהו שלא יחשוב שזה בזכות מעשיו הטובים ואם חשב כן עובר על לאו דאורייתא. אות לב, בכל צרה שבאה על אדם מחויב להאמין ולבטוח בקב"ה, ואל"כ עובר על לאו דאורייתא. אות לה שגם הנותן צדקה אבל לא נותן בנדיבות וקצת בקושי, עובר על לאו דאורייתא. וכן באותיות לו, מד, ועוד הרבה דברים שלכאורה היו נראים כאסמכתות כמו נג, נד וכו. יוצא לדבריו שרוב אנשים יראי שמיים עוברים המון לאוים מדאורייתא... באמת כוונתו שכולם איסורי תורה גמורים? לא שבקת חיי לכל בריה...

שלום וברכה, רבנו יונה בשערי תשובה (שער ג') בתחילת המדרגה הרביעית, עוסק ב"לאו שאין בו מעשה". ולכאורה, מכיוון שאין בו מעשה ואין לוקים עליו, אדם עלול לחשוב שמדובר בדבר קל יותר, ואף חלילה לזלזל בהם. לכן נראה שרבנו יונה בא דווקא להראות את חומרת הדברים, מאחר שהם תלויים בלב, במחשבה ובמידות האדם, קל מאוד להיכשל בהם מבלי לשים לב. וכבר בתחילת השער מבואר שמטרתו לעורר את בעל התשובה לחקור את דרכיו ולהכיר את גודל כל אחד מחטאיו. כאשר האדם מכיר בחומרת העוון, הוא נזהר. הוא מתבייש לחטוא, ויש לו שברון לב ורצון אמיתי לתקן. וזהו בעצם החידוש הגדול כאן. אנשים רגילים להקפיד מאוד על דברים שיש בהם מעשה, אולם בדברים התלויים בלב ובמחשבה קל יותר לאדם להיכשל, ולעיתים הוא אף אינו מרגיש שיש בכך עבירה. אכן רבנו יונה מפרט בעניין המצוות עניינים רבים, אך אין הוא ממציא דברים חדשים ח"ו. עיקרי דבריו מבוססים על פסוקים מהתורה ועל דברי חז"ל, והוא בא לפקוח את עיני האדם וללמד אותו שגם הדברים הללו הם חלק מחובות התורה. בברכה רבה,