אני מרגישה שהשם לא רוצה את התפילות שלי בכל פעם שאני באה להתפלל מהלב כיאלו מדבר עם השם פתאום כולם מחליטים לשלוח לי הודעות פתאום אמא שלי קוראת לי כיאלו הקבה לא רוצה שאפנה עליו בכל פעם שאני מתחילה אני נעצרת נגיד אני שמה שירי נשמה כשאני מדברת עם השם נגיד ישי ריבו ואז בום כשאני בשיא שלי ממש בוכה להשם ומתפללת בום תקפוץ לי פרסומת או שאיכשהו השיר יעצר כי אין סוללה זה מרגיש כיאלו השם לא רוצה את התפילה שלי שמגיעה מהדיבור כאילו שאני מדברת איתו. זה נשמע די חצוף אני מתנצלת אם זה יוצא ככה פשוט בכל פעם באמת שאני מתפרקת ומגיעה למצב של כניעה שלמה או לפחות מרגישה שהגעתי למצב כזה בום כאילו מנתקים אותי מהסיטואציה ואני לא מבינה למה,כאילו השם לא רוצה שאני אתפלל עליו? שאני אפנה אליו בדיבור? הוא רוצה רק את התפילות הרגילות? אני מרגישה שאני הכי מבטאת את עצמי והכי קרובה להשם כשאני מדברת איתו ככה אבל מרגיש לי שזה לא מה שהשם רוצה ממני אני בשבוע האחרון עכשיו כמעט כל לילה יושבת עם עצמי ועושה שיחה של בערך עשרים דקות פלוס עם השם על דברים שאני רוצה לשנות בעצמי על דברים שאני מייחלת לעצמי לשנה הבאה מודה לו על השנה הזאת ועוד הרבה ובכל פעם שנגיד אני מתחרטת על חטא אני כזה מרגישה שאני רוצה תמיכה כזה מהשם ומחפשת סימן ממנו קצת תחושה שהוא איתי והוא רוצה אותי בום דווקא ברגע הזה מתנתק נגיד השיר יפסק או שלא יקרה כלום, או שמישהו יתעורר או שישלחו לי הודעה כיאלו השם מנסה לנתק אותי מהתחושה הזאת של הקרבה עכשיו ברור לי שזה לא נכון והשם רוצה אותי קרובה אבל זה לא מרגיש ככה כאילו אני מבינה אבל לא מצליחה להרגיש את זה

בס"ד שלום לך. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. את כל כך רוצה להיות קרובה לאבינו שבשמים, להרגיש שאבא שבשמים מקשיב לך ושותף איתך, אך את לא מצליחה להרגיש זאת. או ליתר דיוק לא תמיד את מצליחה להרגיש זאת, ולא תמיד הבקשות שלך מתקיימות. רצון זה מאוד טבעי וטוב, שכבר אמר דוד המלך עליו השלום "ואני קרבת אלוקים לי טוב". הרצון להיות קרובים לה' יתברך מאוד מאוד יקר וחשוב. התפילות שלך כל יום, תפילות שנובעות מהלב, הן תפילות נפלאות ואהובות בעיני ה' יתברך. כבר נאמר "רחמנא ליבא בעי", שה' יתברך רוצה את הלב שלנו. אמנם, התפילות הרגילות לא פחות חשובות. התפילות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, גדולות וחשובות, שהן מביאות אותנו להתפלל על הדברים החשובים באמת לעולם ולעם ישראל, ולא להיות שקועים רק ברצונות הקטנים שלנו. אלא, שהקושי האמיתי שלך הוא שאת מנסה לבחון את ה' יתברך לפי הכלים שלך. ה' יתברך הוא לא "כספומט", ולא מי שבא להשלים את כל הרצונות שלנו, כי זה לא תמיד מה שטוב לנו. ה' יתברך, ואהבתו הגדולה אלינו, מוביל אותנו למקום הטוב והנכון ביותר בשבילנו, ואף ההתמודדויות שאנו עוברים במשך היום יום, אינן העלם עין שלו יתברך מאיתנו, אלא המקום שבו ה' יתברך נותן לנו לצעוד ולפעול בעצמנו. זה המקום של האמון הגדול שה' יתברך נותן בך, שהוא מאמין בך ומציץ מן החרכים לראות שאת גדלה ומתקדמת, שאת מצליחה וצועדת קדימה. וגם אם את נופלת, את לומדת לקום ולהמשיך לצעוד. "כי שבע יפול צדיק וקם", וכל נפילה וקימה בונה בך עוד קומה לקראת היעודים הגדולים שה' יתברך בחר בשבילך. לכן, ההגדרות שלפעמים את מגדירה כסימן לקבלת התפילות, רק פוגעות בך, במקום של האמונה שלך בה' יתברך, במקום שאת מסוגלת לצעוד קדימה בבטחון מלא באבא שבשמים שאוהב אותך והולך איתך יד ביד, צעד אחר צעד. אכן, התפילה היא דבר נפלא, עצום וגדול, ולכן אל תתפללי עם טלפון, אלא שימי אותו על מצב טיסה, וזכרי שאת עכשיו, כשאת מדברת עם אבא שבשמים, את לא מוכנה ששום דבר יפריע לכם בדקות קדושות ועליונות אלו. היי חזקה ואל תתני לדברים האלו להפריע לך בעבודת ה' הנפלאה שלך. המשיכי להתפלל, המשיכי לצעוד קדימה, ובעזרת ה' עוד תראי ישועה גדולה, ודברים נפלאים שיובילו אותך אל היעודים שלך. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.