נקלענו לשבת אירוח תשע משפחות (תשעה גברים גדולים ונער בן שתים עשרה). לא היה ניתן להשיג מבוגר נוסף בסביבה - גם אם היינו מתאמצים. הברירה היתה - או לצרף הקטן למנין, או להתפלל ביחיד. ידועה דעת מרן בש"ע ודעת הרמ"א באו"ח נ"ה על צירוף קטן האוחז חומש עפ"י הירושלמי ואחד הנוכחים אמר שראה שכך נוהגים הלכה למעשה בקהילות שונות בארה"ב עפ"י פסק של הרב פיינשטיין ז"ל. כיצד נכון היה לנהוג לגבי תפילה בציבור לגבי קריאת התורה בברכה? האם עדיף היה לפרוש כדי שגם אחרים לא יוכלו להתפלל במנין דחוק זה? האם יש אבחנה בין ספרדים החוששים לרמב"ם שברכה שאינה צריכה איסורה דאורייתא לבין אשכנזים?

אכן יש נוהגים לצרף קטן עם חומש למניין אך פוסקים רבים חולקים עך כך. בשעת דחק גדולה הסומך על הירושלמי המתיר אין מזחיחין אותו. עוד בנושא זה. לתשובת הרב דב ליאור.