על פי פשט הפסוקים מצטייר יעקב כאח סחטן שבא אליו עשו עייף מן השדה ומבקש אוכל והוא מתחיל במשא ומתן כדי לסחוט אותו ולקבל את הבכורה במקום להתנהג באנושיות ולתת לו לאכול. יעקב לכאורה עשה בדיוק ההיפך ממה שרבקה עשתה בפרשה הקודמת. רבקה נתנה לאיש זר לשתות ואפילו הציעה מעצמה להשקות את גמליו ואילו בנה לא נותן לאחיו לאכול אלא אם כן הוא יתן לו משהו בתמורה. איך אפשר להסביר את העניין הזה ע"פ הפשט?

ראשית, כשאנו קוראים פרשה בתורה אנו צריכים להבין באיזה אישים אנו עסוקים וללמוד מה המניע שלהם. במקרה זה, יעקב כנראה הבין שעשו לא ראוי לבכורה (שהרי עבודת הקרבנות באותה תקופה היתה בבכורות, ועוד מעלות לבכורה), ועל מנת למנוע את בזיון הבכורה חיפש שעת כושר בה עשו ימכור לו את הבכורה. הוא לא רימה את עשו, עשו ידע שהוא מוכר ואף בז לבכורה - "ויבז עשו את הבכורה". יעקב אף נטל סיכון בקנייה שהרי ידע שעשו לא יעמוד בדיבורו. בכל אופן עשו הוא זה שהתנהג בברבריות ובוודאי שלא היה מתאים לבכורה. לגבי הקנין, יש במפרשים שנזיד העדשים לא היה התשלום עצמו אלא ניתן בתור 'אקט', מעשה קנין, של הבכורה. כך שיעקב לא רימה את עשו, רק חיפש שעת כושר. האם ניתן ללמוד את חטאי האבות בתנ"ך? מדוע יצחק העדיף את עשיו? בגרותה הנפשית של רבקה אימנו.