הושע פרק יד

(א) תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו: (ב) שובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך: (ג) קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו: (ד) אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום: (ה) ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו: (ו) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון: (ז) ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון: (ח) ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון: (ט) אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא: (י) מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם: