(פו. במשנה – פז. במשנה)

חלק א – שחיטת חרש שוטה וקטן

א. המשנה

ר"מ – פסולה, חכמים – ספק,
ממילא:
1. רישא - כיסוי הדם – ר"מ פוטר מלכסות, (רבנן מחייבים (למסקנת הגמרא)).
2. סיפא - אותו ואת בנו – ר"מ מתיר, חכמים אוסרים.

ב. דעת חכמים בכיסוי הדם
למה רבנן לא חלקו גם בכיסוי הדם (שיאמרו שצריך)?

1. שלא יטעו אנשים ויחשבו שהשחיטה טובה.

דחייה –
למה בסיפא לא חוששים שיטעו? כי יחשבו שסתם לא צריך עוד בהמה.
אז גם ברישא – יחשבו שסתם רוצה לנקות חצרו מהדם? החשש ברישא כששוחט באשפה/כשבא לשאול בפירוש.
אז גם בסיפא – יש חשש כשבא לשאול?

1. אכן חולקים גם ברישא (ורק חיכו שר"מ יסיים דבריו).

ג. סברות (פו. רבע תחתון)
A. רבנן – באותם מקרים זה ספק שחיטה, וספק דאורייתא לחומרא.

B. ר"מ – ר' אמי – זה ודאי לא טוב, כי רוב מעשיהם מקולקלים,
ולכן זה גם לחומרא (שחיטתם נבילה ולוקים על אכילה) וגם לקולא (אין כיסוי ואותו ואת בנו).

למה צריך רוב? הרי ר"מ חושש למיעוט + חזקת איסור?

[מקור – תינוק (רובם טמאים) שנגע בעיסה (חזקת טהרה), חכמים מטמאים (רוב), ור"נ מטהר (מיעוט + חזקה).

דחייה – לר"מ זה ספק שקול,
בספק טומאה מקל, כי  זה ספק בדבר שאין בו דעת להישאל
אך אצלנו בספק איסור אולי יחמיר (באו"ב וכיסוי הדם), לכן צריך רוב.

ד. פסיקת רבי (פו: 3+)
פעם כר"מ ופעם כחכמים.
מה היה אחרון?
ר' זירא הצטער שלא שאל את ר' אבא (שהיה שומע מאביו וכו' – מר' יוחנן)
ר' אלעזר – כר"מ.

חלק ב – כיסוי דם קבוצתי

א. המשנה -
לפי כולם ניתן לכסות הרבה חיות בבת אחת והרבה עופות בבת אחת.
האם ניתן לערב בין חיות לעופות – רבנן – כן, ר"י – לא.

ב. מקור המחלוקת
ת"ר (בתוספת ביאור הגמרא) -
הדין הבסיסי – חיה/עוף – משמע מין החיה והעוף, כלומר גם הרבה.
רבנן סוברים שזה גם בערבוב שניהם, אך ר"י – "חיה או עוף" – דווקא בנפרד.

תגובת רבנן – "או" נצרך לחלק.
ר"י – ללחק נלמד מ"דמו" בפסוק הבא "כי נפש כלבשר דמו בנפשו הוא", רבנן – שם זה רבים "כי נפש כל בשר...".

ג. האם צריך לברך שוב במעבר בין חיה לעוף?
(רש"י – לגבי ברכת השחיטה, ראשונים – גם לגבי ברכת הכיסוי)

1. ר' חנינא – (אפילו לר"י) לא צריך.