אחי, שמעת על המכה שקובי מהשכונה עשה. אתה יודע, הנהג מקצה הרחוב.
כשהקורונה רק התחילה להתפשט מסין, הוא הזדרז וקנה מכולה שלימה של מסכות רפואיות. כל מסיכה עלתה אז כמה עשרות אגורות. מי קנה אז מסיכות?
ההמשך ידוע. המגיפה התפשטה, המסיכות הפכו למוצר מבוקש, המחירים זינקו פלאים, וקובי עשה מיליונים. בבת אחת, משכיר פשוט, הוא הפך לאיש אמיד ומבוסס. (אגב, סיפור שנלחש מפה לאוזן בנתניה כסיפור אמיתי. לא בדקתי את אמינותו).
המשוחחים השתתקו, וקנאה חלחלה לליבם. לפתע, קם אחד מהם בהתלהבות ואמר: 'גם אנחנו יכולים. בוא נקנה מכולה של מסיכות, ונעשה כסף'.
מה קורה לך? אמר לו חבירו, החכמה היא לזהות את ההזדמנות מראש, עכשיו כשהמחירים עלו, זה כבר מאוחר מידי...
______________
שנת השמיטה. יצחק השקיף על פני השדות השוממים והתפעל.
תשמע, הוא פנה לאחיו, החקלאים של המושב הזה הם גיבורים. באמת, כל הכבוד להם שהם מקיימים מצוות ה' בגבורה, ומוכנים לוותר על פרנסה של שנה שלימה. לא סתם אמר עליהם רבי יצחק במדרש (ויקרא רבה א) "גבורי כוח עושי דברו. במה הכתוב מדבר? בשומרי שביעית.. בנוהג שבעולם אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת אחת... שמא לשאר ימות השנה? וזה רואה שדהו בור (שנה שלימה) ושותק...".
האח שתק, וחיוך קטן נמתח בשפתיו. אחי, מה הגבורה כאן?
בא איתי למחסן של המושב. שם מאוחסן היבול של השנה השישית. בשנה שעברה הם עשו את המכה של החיים שלהם. בשנה אחת, צמח להם יבול של 3 שנים, כפי שהבטיחה התורה "וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית? ... וציוויתי ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים". גם אני מוכן לקבל משכורת מראש לשנה שלימה, ואז לצאת לשנת שבתון...
אז תגיד לי, מה הגבורה כאן? זו עסקה מצויינת.
אכן, דברי חז"ל תמוהים, הסכים יצחק. בוא ננסה לחפש תשובות.
תשובה אחת רמוזה אולי בדברי הספורנו ואור החיים הקדוש, המבארים שהברכה היא איכותית ולא כמותית. בשנה השישית צמחה כמות דומה לכל השנים, אך הייתה בה ברכה מיוחדת, שכמות מועטה הספיקה להזין את האדם, וכך היא הספיקה לשלוש השנים. נמצא, שלמרות הברכה נדרשה האמונה והגבורה, להאמין שכמות מועטת זו תספיק לשלוש שנים.
אולם, דומה שיש כאן עומק נוסף. ה' שלח את הברכה מראש כבר בשנה השישית. מי זכה לברכה זו? בפשטות, מי שקיבל על עצמו בהחלטה גמורה להוביר את השדה בשמיטה. החלטה זו התקבלה בליבו של האדם עוד בטרם שזכה בברכה. בזכות החלטה זו, הוא זכה להתכנות 'גיבור כוח'. בהחלטה זו הייתה גבורה מיוחדת, ובזכותה הוא גם זכה לברכה מיוחדת.
עניין זה מלמד אותנו את חשיבותה של ההחלטה מראש. גם כשאדם עוד לא עשה כלום, אם הוא קיבל החלטה טובה ומשמעותית מראש,לפני שכולם הבינו שכדאי להשקיע... זו גדלות.
כך גם מצינו בעניין של מסירות נפש על קידוש ה'. אברהם אבינו הושלך לכבשן האש על קידוש ה' וניצל. הרן אחיו, לעומתו, הושלך לכבשן מאותם סיבות, ונשרף. את ההבדל ביניהם ביארו, שאברהם הסכים שישליכוהו לאש על דעת שישרף על קדוש ה', ולכן ניצל. הרן, לעומתו, לא היה כל כך איתן באמונתו. אמר הרן – אם נמרוד מנצח אני ממפלגתו, ואם אברהם מנצח אני משלו. כשניצל אברהם, היה בטוח הרן שגם הוא ינצל, וכיוון שירד לכבשן האש, על דעת שינצל, נשרף.
למדנו את כוחה של החלטה איתנה וטובה, שמתקבלת מראש.
שנזכה תמיד להחליט החלטות טובות ולקבל קבלות טובות!
כשהקורונה רק התחילה להתפשט מסין, הוא הזדרז וקנה מכולה שלימה של מסכות רפואיות. כל מסיכה עלתה אז כמה עשרות אגורות. מי קנה אז מסיכות?
ההמשך ידוע. המגיפה התפשטה, המסיכות הפכו למוצר מבוקש, המחירים זינקו פלאים, וקובי עשה מיליונים. בבת אחת, משכיר פשוט, הוא הפך לאיש אמיד ומבוסס. (אגב, סיפור שנלחש מפה לאוזן בנתניה כסיפור אמיתי. לא בדקתי את אמינותו).
המשוחחים השתתקו, וקנאה חלחלה לליבם. לפתע, קם אחד מהם בהתלהבות ואמר: 'גם אנחנו יכולים. בוא נקנה מכולה של מסיכות, ונעשה כסף'.
מה קורה לך? אמר לו חבירו, החכמה היא לזהות את ההזדמנות מראש, עכשיו כשהמחירים עלו, זה כבר מאוחר מידי...
______________
שנת השמיטה. יצחק השקיף על פני השדות השוממים והתפעל.
תשמע, הוא פנה לאחיו, החקלאים של המושב הזה הם גיבורים. באמת, כל הכבוד להם שהם מקיימים מצוות ה' בגבורה, ומוכנים לוותר על פרנסה של שנה שלימה. לא סתם אמר עליהם רבי יצחק במדרש (ויקרא רבה א) "גבורי כוח עושי דברו. במה הכתוב מדבר? בשומרי שביעית.. בנוהג שבעולם אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת אחת... שמא לשאר ימות השנה? וזה רואה שדהו בור (שנה שלימה) ושותק...".
האח שתק, וחיוך קטן נמתח בשפתיו. אחי, מה הגבורה כאן?
בא איתי למחסן של המושב. שם מאוחסן היבול של השנה השישית. בשנה שעברה הם עשו את המכה של החיים שלהם. בשנה אחת, צמח להם יבול של 3 שנים, כפי שהבטיחה התורה "וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית? ... וציוויתי ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים". גם אני מוכן לקבל משכורת מראש לשנה שלימה, ואז לצאת לשנת שבתון...
אז תגיד לי, מה הגבורה כאן? זו עסקה מצויינת.
אכן, דברי חז"ל תמוהים, הסכים יצחק. בוא ננסה לחפש תשובות.
תשובה אחת רמוזה אולי בדברי הספורנו ואור החיים הקדוש, המבארים שהברכה היא איכותית ולא כמותית. בשנה השישית צמחה כמות דומה לכל השנים, אך הייתה בה ברכה מיוחדת, שכמות מועטה הספיקה להזין את האדם, וכך היא הספיקה לשלוש השנים. נמצא, שלמרות הברכה נדרשה האמונה והגבורה, להאמין שכמות מועטת זו תספיק לשלוש שנים.
אולם, דומה שיש כאן עומק נוסף. ה' שלח את הברכה מראש כבר בשנה השישית. מי זכה לברכה זו? בפשטות, מי שקיבל על עצמו בהחלטה גמורה להוביר את השדה בשמיטה. החלטה זו התקבלה בליבו של האדם עוד בטרם שזכה בברכה. בזכות החלטה זו, הוא זכה להתכנות 'גיבור כוח'. בהחלטה זו הייתה גבורה מיוחדת, ובזכותה הוא גם זכה לברכה מיוחדת.
עניין זה מלמד אותנו את חשיבותה של ההחלטה מראש. גם כשאדם עוד לא עשה כלום, אם הוא קיבל החלטה טובה ומשמעותית מראש,לפני שכולם הבינו שכדאי להשקיע... זו גדלות.
כך גם מצינו בעניין של מסירות נפש על קידוש ה'. אברהם אבינו הושלך לכבשן האש על קידוש ה' וניצל. הרן אחיו, לעומתו, הושלך לכבשן מאותם סיבות, ונשרף. את ההבדל ביניהם ביארו, שאברהם הסכים שישליכוהו לאש על דעת שישרף על קדוש ה', ולכן ניצל. הרן, לעומתו, לא היה כל כך איתן באמונתו. אמר הרן – אם נמרוד מנצח אני ממפלגתו, ואם אברהם מנצח אני משלו. כשניצל אברהם, היה בטוח הרן שגם הוא ינצל, וכיוון שירד לכבשן האש, על דעת שינצל, נשרף.
למדנו את כוחה של החלטה איתנה וטובה, שמתקבלת מראש.
שנזכה תמיד להחליט החלטות טובות ולקבל קבלות טובות!
