^ 1. עיין שו"ת "דברי מלכיאל" (ח"ה סי' ק) שכתב, שכל קהילה תנהג כמנהגה, דהוי כשני בתי-דינין וכרבא ביבמות (יד ע"א), וגם מכיוון שמפורסם בכל העולם, שיש חילוקים בין אשכנזים לספרדים, הוי כשתי עיירות וליכא בזה לא משום "לא תתגודדו" ולא משום "חשדא". ועיין עוד ב"יביע אומר" (ח"ג אבו העזר סי' יב ס"ק ה).
יש להדגיש שמדובר דוקא בקהילה, ולא ביחידים, כאשר אחד האיפיונים העיקריים לכך הוא בית כנסת נפרד מנהגי תפילה מיחדים להם וכדו'.
^ 2. לעניין נוסח "דחזו ליכי", בלא המלה "מדאורייתא".
^ 3. "יביע אומר", שם.
^ 4. על-פי בירור במחלקת נישואין ארצית של הרבנות הראשית לישראל.
^ 5. עיין הערה 1. אמנם בשו"ת "ספרן של ראשונים" (סי' יט) הובאה תשובת ר"א אב"ד שמכריע, שכתובה היא דרבנן, אך אם יש מנהג באותה העיר שכותבין "מדאורייתא" מי שמשדך אשה וכונסה כותב לה כמנהג העיר, ובשו"ת "אבקת רוכל" (סי' ריב) משמע שאפילו רבו אשכנזים, שבאו באחרונה, על הקהילה הספרדית שבמקום, צריכים לנהוג כמנהג המקום אפילו לקולא, ואין חילוק בין יחיד לרבים, ועיין ב"יביע אומר" (שם ס"ק י) מה שכתב בזה.
^ 6. עיין ב"בית יוסף" (אבן העזר סי' סו ד"ה כל הפוחת) שיד בעל השטר על התחתונה והוא גובה כסף מדינה, ומשמע שהשטר כשר. אמנם בכתובות (קי ע"ב) כתב רמב"ן (בד"ה והני"): "ואם משום כתובה דידהו לא גביא מיניהו ולא מידי דמן התורה לא מחייב לה ולא מידי, וגביא מתקנתא דרבנן במקום שאין כותבין", וכן הובאו דבריו ב"שיטה מקובצת" ובר"ן בסוגיא שם, ובתשב"ץ (ח"ב סי' קפב), ולפי זה השטר פסול, אלא אם כן הגירסה בדברי רמב"ן היא "כמקום שאין כותבין", עיין ב"יביע אומר" (שם ס"ק א). גם ריטב"א שכתב בכתובות (י ע"ב) שאסור להשהותה, כתב זאת בלשון אפשר, ואף סיים בשיטת ר' פינחס הלוי שהכתובה כשרה, מכיוון שליפות כוחה כתב כן, וייתכן שזו דעתו להלכה.
אלא שבס' "משפט הכתובה" (שער ה פרק ב סעיף לב) כתב בשם הר"נ קרליץ להכשיר לספרדים בזמננו אף כתובה שכתוב בה "מדאורייתא" בלי כל מחיקה, דאין זה ה"שיקרא" שכתבו הראשונים, מכיוון שכיום ידוע שלקח נוסח מודפס שאינו מתאים לו, עכ"ד. ולפי זה אף לראשונים הנ"ל השטר כשר וביחוד בנדון דידן שיש לתלות, שכתוב כך מכיוון שזה הנוסח היחיד הקיים ברבנות במילאנו.
ועיין שם עוד אפשרות תיקון, והיא על-ידי העברת קו על המלה "מדאורייתא", וניתן למוחקה בלי קיום כלל, מכיוון שבית-הדין יתלה, שזו כתובה של הנוהגים אחרת, ולכן נמחקה התיבה "מדאורייתא", והסכים עמו הגר"ע יוסף, וכן הכריע מחבר הספר הלכה למעשה.