ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במסכת ברכות שנינו שהחושש בגרונו ושותה שמן זית לרפואתו, מברך ברכת "בורא פרי העץ". תמהה הגמרא, וכי מדוע סברנו שלא יברך, הרי השמן הופק מהזית והוא נהנה ממנו. השיבה הגמרא שסבורים היינו שמכיוון שכוונתו בשתיית השמן היא לרפואה, ולא להנאת אכילה רגילה, אולי לא תקנו לברך על הנאה שאינה הנאת אכילה, על כן כתבה הגמרא שמברכים כל עוד ישנה הנאה מטעמו של השמן, אף שכוונת האכילה המקורית הייתה אכילה לרפואה בלבד. כי גם אם אכילתו היא מחמת אונסו ולא מרצונו, אבל חיכו נהנה ומברכים על כך.
למדנו מכאן שמאכל שאין הנאת טעם באכילתו ומשקה שאין הנאת טעם בשתייתו, אין לברך עליו, מפני שתקנת הברכה הייתה לברך על דבר שיש בו הנאה ולא רק תועלת.
אם כך, האוכל ויטמינים שיש בהם טעם שהחיך נהנה מהם מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו", ואם אין בהם טעם אינו מברך.
אם כי ברור שייתכן הבדל בין בליעת גלולה לבין מציצה. אם בולעים את גלולת הויטמין בודאי שלא נברך, מפני שגם אם יש בה טעם כלשהו, אך כשבולעים לא מרגישים את הטעם שנתווסף לגלולה, ואין מקום לברך. אבל אם מוצצים את הגלולה שיש בה טעם והחיך נהנה, שוב חזרנו להגדרת הגמרא שיש לברך עליה.
דברים אלו נכונים דווקא לגבי ויטמינים, שעוד אפשר להחשיבם כמאכל, וכל הדיון הוא שאולי לא נברך מפני שאכילתם היא מחמת הכרח, אבל לא שמענו מכאן קביעת הלכה לגבי תרופות, אם יש מקום לברך עליהם, כשאינם מוגדרים כמאכל.
מדברי הגרש"ז אויערבך משמע שאף שהקפיד שלא להניח ויטמינים מתחת המיטה, כמו שלא מניחים אוכל מתחת המיטה, אבל סבר שאין מניעה להשאיר תרופות מתחת המיטה, כי אינן נחשבות אוכל כלל.
גם לגבי ברכה סבר הגרש"ז שגם אם התרופה ממותקת, היות שלא היה נוטלה לאכילה סתם אלא לרפואה בלבד, לא יברך, כי תרופות אינן נחשבות אוכל. אך רוב הפוסקים סברו שאם טעמה ערב לחיך מברך עליה תחילה וסוף ואין לחלק בין תרופה לויטמין.
כמובן שאם שותים מים עם התרופה לא מברכים על שתיית המים שנוטלים כדי להקל על בליעת התרופה, אלא אם יש בהם טעם או שותים יותר מכדי הצורך לבליעה.
האם מברכים על ויטמינים ברכה אחרונה? אם אכלנו כמות של ברכה אחרונה ("כזית", כלומר לפחות 27 סמ"ק, לדעה המחמירה או סירופ ב"רביעית", כלומר לפחות 86 סמ"ק, לדעות המחמירות ביותר) אין סיבה שלא לברך, אך הדבר נדיר ביותר, כי בדרך כלל הגלולות הללו אינן מכילות כמות גדולה כל כך שתחייב ברכה.
אך כאן יש מקום לדיון נוסף, הויטמין מכיל כמות מרוכזת של אוכל, וייתכן שנטילתו שוות ערך לאכילת כמות של יותר מ"כזית", והשאלה היא האם חיובנו בכמות של ברכה אחרונה היא לפי הכמות שנאכלת בפועל, או לפי הכמות שראויה להיות. בשאלה זו דן תלמיד החתם סופר, המהר"ם שיק, ומסקנתו היא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", וחיוב האכילה הוא לפי מה שנאכל בפועל, גם אם זו כמות מרוכזת של סעודה שלמה. לכן לא נברך ברכה אחרונה על נטילת גלולת הויטמין, אלא אם נטלנו כמות של למעלה מ"כזית".
גם אם לא נברך על אכילת תרופה, או על נטילת ויטמין שאין בו טעם, עדיין מוטלת עלינו חובה להתפלל בטרם ניטול מאכל לבריאות. הגמרא אומרת שמי שנכנס להקיז דם יתפלל ויאמר:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה שלמה, כי רופא חינם אתה". ואחרי פעולת הרפואה יאמר:"ברוך רופא חולים". אמירה זו נפסקה בשולחן ערוך, והמגן אברהם העיר שאת התפילה הזו ראוי לומר על כל פעולת רפואה.
פרט נוסף שחשוב לשים אליו לב בשאלת הויטמינים הוא האם מותר ליטלם בשבת ויום טוב. המשנה אומרת שכל האוכלים אדם אוכל לרפואה וכל המשקים שותה וכו' אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו. למד רש"י מהמשנה שבאדם בריא יש איסור לעשות פעולות ריפוי, אך אפשר להתיר אם עושה מעשים אלו שלא לרפואה. לכן התיר הטור לבריא לשתות משקי רפואה אלו, כששותה אותם בשל צימאון.
הבית יוסף סבר שמכיוון שהוא בריא הרי שמותרים לו משקים אלו גם אם שותה לריפוי, כי על אדם בריא לא גזרו איסור שלא לעשות פעולות ריפוי ואין עליו איסור שלא ליטול תרופות לחיזוק.
אבל המגן אברהם למד להחמיר שההיתר לבריא הוא כששותה מפני שהוא צמא, אבל לרפואה אסור, והביאו המשנה ברורה.
אם כך פסק הגר"ע יוסף שלבני ספרד הבריאים מותר ליטול ויטמינים שנועדו לחיזוק גופו של אדם, אבל לבני אשכנז לכאורה יש לאסור, כשיטת המגן אברהם.
בשו"ת אגרות משה חילק הגר"מ פיינשטיין בין אדם בריא לגמרי שרק רוצה ויטמינים לחיזוק ולמניעת מחלה אפשרית, ואז יש להתיר, ודומה הדבר למי שאוכל בשר כדי להתחזק. לבין מי שנחלש והויטמינים אמורים לרפאו ולשומרו מנפילה למשכב שאסור מפני שנטילה זו תהיה לרפואה.
בשו"ת ציץ אליעזר כתב הגרא"י וולדינברג להתיר גם לבריאים שנחלשו, מפני שישנם רבים בימינו שנוטלים ויטמינים כחיזוק ההרגשה וכחלק ממאכלם היומיומי, ואין זה אלא תוספת לאוכל, על כן ייחשבו הויטמינים כמאכל בריאים. בודאי שאפשר להתיר למי שנוטלם מדי יום.
נתפלל ונייחל לחורף בריא. חורף אמיתי, גשום, אך גם בריא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
