(ט: 4- עד י: 5-)

ראש השנה לנטיעות ב-א' בתשרי

שתי הגבלות:

א. צריך שהנטיעה תיקלט + זמן משמעותי לפני ר"ה כדי שיחשב שנה

כמה זמן? בברייתא – 30 יום.

            ההנחה כרגע – הקליטה מיידית, וה30 יום זה כי זה זמן משמעותי.

(י. 7+)

כמי הברייתא?

ברייתא – מה נחשב זמן משמעותי? (לגבי השנה השלישית של פר)

ר"א – 30 יום

ר"מ – יום 1.

(י: 2+)

A. האם הברייתא כר"א?

לכאורה כן (30 יום זה משמעותי),

            אך הגמרא דוחה, כי ר"א סובר שזמן הקליטה הוא לא מיידי אלא (משנה בשביעית) -

• ר"א – 30
• רי"ס ור"ש – 14
• ר"י - 3

B. האם הברייתא כר"מ? לכאורה לו (לר"מ מספיק 1)

תשובות - כן כר"מ:

1. (י. 6-)בתחילת הספירה (ערלה) – 30 יום, בסוף הספירה (פר) – יום אחד.
2. אכן גם בערלה יום אחד = זמן משמעותי,

דחייה – בנידה ההתחלה < מהסוף,
                        בתחילת הספירה מחשיבים גם זמן קצר כיום, ובסוף – טמאה עד סוף היום.[1]

וזה שמצריך 30, זה כי צריך 30 ימי קליטה, ואז יום אחד
(והיום ה30 נחשב גם לקליטה וגם ליום האחד).

B. סברת מחלוקת ר"מ ור"א לגבי פר –

וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ח, יג).

ר"מ – מספיק יום אחד כדי שיחשב שהוא בשנה החדשה.

דחייה – "באחת" רק אומר שהוא ביום האחד בשנה שאחרי ה600, אבל לא נחשב 601.

ר"א – יום אחד בחודש נחשב חודש, מכאן שחודש אחד בשנה נחשב שנה.

ב. בברייתא הנ"ל - (ט: 4-) שילוב לחומרא בין שני ראשי שנה -
ראש השנה לנטיעה – ר"ה,
לאילן – ט"ו שבט,
ויש חומרא - שצריך לחכות קודם ל3 ראש השנה (מספיק 30 יום לפני הראשון), ואז גם לט"ו בשבט.

הערות:

1. מקור –
   ויקרא יט - "...שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיקֹוָק... וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ...".
   ה-ו מחבר, כאילו כתוב – "לא יאכל ובשנה הרביעית".
2. המשמעות של א' בתשרי –

אם רק ט"ו בשבט היה קובע, אז אם נטע למשל בכסליו, היה מותר רק בט"ו בשבט השלישי, אבל עכשיו שצריך קודם 3 ר"ה, אז מותר רק בט"ו בשבט הרביעי.

[1] קצת קשה - לכאורה ההשוואה בין התחומים קשה, בפר – הספירה תלויה בזמן הלידה שלו, ולכן א"א להקל בהתחלה כי טרם נולד, ובסוף מקלים כי רק צריך שיכנס לשנה השלישית. בערלה ונידה, מה שקובע זה זמן חיצוני (ר"ה, לילה), ולא זמן הלידה שלו, ולכן ניתן להקל בהתחלה (כשמגיע ר"ה). ממילא, העובדה שמקלים בהצחלה ולא בסוף בנידה לא חייבת ללמד אותנו שגם בפר נקל יותר בהתחלה מאשר בסוף.