(יט. משנה – כ. במשנה)

א. בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

A. משנה – אם עתיד לחזור למקומו – כמקומו, ואם לאו – כמקום שבו הוא נמצא,
משמע – אין "פרוז/מוקף בן יומו", אלא רק אם זה מקומו הקבוע.

אך רבא – רק אם מתכוון לחזור עוד באותו לילה,
אבל אם מתכוון להישאר עד הבוקר של פורים - הולך לפי המקום הנוכחי בלילה ובבוקר,
כי יש "פרוז/מוקף בן יומו".
(הולך לפי הבוקר, כיון שהקריאה העיקרית היא בבוקר).

            ולכן:
            רבא - בן כרך שנמצא בעיר בליל יד – אם מתכוון לחזור כבר הלילה – ככרך ויקרא ב15.
            אם מתכוון לחזור בבוקר – כעיר, וקורא הלילה ובבוקר (14).

            וכן להפך (רש"י) – בן עיר שהלך לכרך בליל יד,
            אם מתכוון להישאר שם עד 15 בבוקר – נחשב ככרך,
            אם מתכוון לחזור לפניכן – קורא בכרך לפי הזמן של העיר (14).

מקור –

"עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים (תושבי קבע) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (=פרוז בן יומו)
עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה..." (ט, יט),
ומסברא – אותו דבר לגבי מוקף בן יומו.

B. רבא - בן כפר שקרא כבר, והלך לעיר ב14 – קורא שוב ב14

כיון שמעיקר הדין אמור לקרוא ב14, אלא שהקלו עליהם, אך אם הוא כבר בעיר ב14 – שיקרא עמם.

מקשה אביי – "בן כרך שהלך לעיר, בין כך ובין כך קורא כמקומו",
                והרי אמרנו שזה תלוי אם מתכוון להישאר לבוקר או לא,
                אלא מדובר בבן כפר, והדין בברייתא שקורא כמקומו.
            תשובת רבא – אם כבר אתה משנה את הברייתא, שנה גם את הדין ל"קורא עמהן".

(יט. נקודותיים מתחת לאמצע)

ב. מהיכן קורא את המגילה

ר' חלבו-רב חמא בר גוריא-רב–
המגילה צריכה להיות כתובה כולה (רובה + תחילה וסוף, כפי שראינו בדף הקודם),
השאלה היא רק כמה מתוכה צריך לקרוא:

דעות (במשנה ובברייתא) וסברות -

(יט. 5-, אגב המימרא של ר' חלבו-רב חמא בר גוריא-רב)

ג. ספר ואיגרת

ספר- וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר (ט, לב).
איגרת - וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית (ט, כט).

1. קשירת היריעות –

ר' חלבו-רב חמא בר גוריא-רב: ספר ואיגרת -

מחמירים כס"ת – שתופרים בגידים של בהמה טהורה (ולא טמאה או פשתן),
מקלים כאיגרת – שלא צריך לתפור לכל האורך, מספיק 3 קשרים במרווחים שווים.

1. ר"י-שמואל – כתובה בין הכתובים - לא יצא (רש"י - כי צריך איגרת + פרסומי ניסא)
2. רבא מקל – אם גובה יריעות המגילה שונה משאר הכתובים – יצא יד"ח.
3. ר' חייא ב"א-רי"ח – רק בציבור אסור, שאז צריך פרסומי ניסא.[1]

קוּלוֹת:

אגב זה, עוד מימרות של ר' חייא ב"א-רי"ח:

• •"וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים... וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עִמָּכֶם בָּהָר..." (דברים ט, י) – בא לרבות גם דברים שלא כתובים – דקדוקי תורה (ריבויים ומיעוטים), דקדוקי משנה, והוספות של הסופרים בעתיד – מקרא מגילה.
• תחילה אמר שהרווח בחלק העליון והתחתון של יריעות ס"ת ששם לא תופרים הוא הלמ"ס, אך חזר בו (היכה על קודקודו של מה שאמר) ואמר שזו גזירה כדי לשמור שלא יהדקו את הספר יותר מדי כשגוללים אותו.
• ה' כיסה את משה ואליהו כשעבר על פניהם במערה, ואם היה בכיסוי חור בגודל של מחט – לא היו יכולים לעמוד מפני האור.

1. 3.(יש עוד דינים שקשורים להיותה איגרת שלא מובאים כאן – פותחים אותה כאיגרת, לא מעכב אם מיעוטה מחוק (ראינו אתמול), הסבר המנהג שיש במגילה רק פרשיות סתומות).

(יט: במשנה)

ד. מי כשר לקרוא במגילה?

המשנה – "הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, ור"י מכשיר בקטן"

א. חרש

[הקדמת המאוחר – דעות בברייתות שונות:

1. לגבי תרומת חרש - ר"י בן ר"ש ב"פ - מתיר לכתחילה.
2. לגבי ברכת המזון – לכתחילה צריך, אך בדיעבד יצא.
3. קריאת שמע -
   ר"י משום ראב"ע – צריך להשמיע (משמע לכתחילה צריך, אך בדיעבד יצא).

ר"מ – יצא לכתחילה ("על לבבך")].

בקריאת שמע –

הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו –
ר"י – יצא (לא ברור אם הכוונה רק בדיעבד או גם לכתחילה), רי"ס – לא יצא (גם לא בדיעבד)

במגילה – הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן"

            כמי המשנה?

שיטה א - כרי"ס, שהכוונה שגם בדיעבד לא (רב מתנא)

שיטה ב - כר"י,

בשביל זה צריך להניח שתי הנחות:

הנחה א - במגילה ("חוץ מחרש") התכוון שרק לכתחילה לא, אך בדיעבד כן.

הנחה ב - בשמע ("יצא") התכוון שיצא רק בדיעבד,אך לכתחילה לא.

דחיות:

1. דחיית הנחה א - זה כמו שוטה וקטן ששם גם בדיעבד לא.

דחיה – אולי הא כדאיתא והא כדאיתא.

1. הרי בסיפא של משנתנו ר"י מכשיר בקטן, משמע שהרישא לא ר"י.

תשובה: אולי כל המשנה ר"י,
ובשוטה גם בדיעבד לא,
בחרש – לכתחילה לא בדיעבד כן,
ובקטן – מתחת לגיל חינוך גם לא בדיעבד, מעל גיל חינוך אפילו לכתחילה.

1. דחיית הנחה ב – אם ר"י מתיר רק בדיעבד, אז כמי סובר ר"י בן ר"ש ב"פ שמתיר לכתחילה לחרש לתרום? אלא ר"י מתיר לכתחילה!

תשובה בשני שלבים –
A. חייבים לומר שיש דעה שמתירה רק בדיעבד (ברייתא על ברכת המזון).
B. צריך להכניס תנא נוסף (מתוך ברייתא נוספת על ק"ש) -

1. ר"י עצמו מתיר לכתחילה (ברייתת תרומה).
   ר"י בשם רבו (ראב"ע) מתיר בדיעבד (ברייתת ברכת המזון, ומשנתנו).
2. ר"י מתיר בדיעבד (ברייתת ברכת המזון, ומשנתנו),
   ר"מ מתיר לכתחילה (ברייתת תרומה).

ב. קטן –

רבנן – לא, ר"י – כן.

A. כאמור, לפי שיטה ב לעיל, הוא מכשיר רק בקטן שהגיע לחינוך.

B. סיפורים (כ. 11+) –

• ר"י מספר על עצמו שקרא בילדותו בפני ר"ט.

אמרו לו – אין מביאין ראיה מן הקטן.

• רבי העיד על עצמו שקרא בילדותו בפני ר"י.
  אמרו לו: 1. אין מביאין ראיה מן המתיר. 2. אין מביאין ראיה מן הקטן.

[1] ולמה שלא נחשיב את הציבור כיחידים ויצאו יד"ח כיחידים? שפת אמת – בבית כנסת קוראים בשבתות בנביאים ממגילות קלף, וממילא אם יקראו מזה גם בפורים אין פרסומי ניסא, אך יחידים לא רגילים לקרוא בזה ולכן אם יקראו בזה בפורים עדיין יש פרסומי ניסא.