ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְהַפֵּרוּשׁ אֲשֶׁר הוּא לְפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן הָיָה הַשְּׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, וְזֶהוּ מַעֲלַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה מְיֻחָד בְּמַעֲלָה שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ. וּלְפִיכָךְ חֻרְבָּן שֶׁלּוֹ כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, וְהַיְנוּ כְּשֶׁטִּמְּאוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹרֶה בְּתוֹךְ טֻמְאָתָם, 1 אִם לֹא כַּאֲשֶׁר הָיָה הַחֵטְא בְּשׁוֹגֵג, וְאָז כְּתִיב (ויקרא טז, טז): וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. וְאֵלּוּ ג' חֲטָאִים נִקְרְאוּ טֻמְאָה, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת בְּפֶרֶק קַמָּא (ז, ב): וְכִפֶּר עַל הַמִּקְדָּשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא שם), יֵשׁ לִי לְהָבִיא בְּעִנְיָן זֶה עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב (ויקרא כ, ג): לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי. גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא יח, כו): וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכָּל הַתּוֹעֵבוֹת וְלֹא תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה. שְׁפִיכוּת דָּמִים, {דִּכְתִיב} (במדבר לה, לד): וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בָּהּ. וּלְפִיכָךְ בִּשְׁבִיל אֵלּוּ ג' טֻמְאוֹת חָרַב הַבַּיִת. אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ כְּמוֹ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּלְכָךְ לֹא נֶחְרַב בִּשְׁבִיל אֵלּוּ ג' עֲבֵרוֹת.
אֲבָל מַעֲלַת מִקְדָּשׁ שֵׁנִי הָיָה מֵחֵמַת יִשְׂרָאֵל עַצְמָם. וְדָבָר זֶה בָּרוּר, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם מִתְאַחֲדִים עַל יְדֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה לָהֶם כֹּהֵן אֶחָד, מִזְבֵּחַ אֶחָד, וְנֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה פֵּרוּד וְחִלּוּק בְּיִשְׂרָאֵל. וְהַדָּבָר הַזֶּה מְבֹאָר, וְעוֹד יִתְבָּרֵר בַּפֶּרֶק שֶׁאַחַר זֶה. לְכָךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יָדוֹ הֵם אֻמָּה אַחַת שְׁלֵמָה, וּמִפְּנֵי כָּךְ נֶחְרַב הַבַּיִת בִּשְׁבִיל שִׂנְאַת חִנָּם, שֶׁנֶּחְלַק לְבָבָם, וְהָיוּ מְחֻלָּקִים, וְלֹא הָיוּ רְאוּיִים לַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר הוּא הִתְאַחֲדוּת יִשְׂרָאֵל. וּפֵרוּשׁ פָּשׁוּט הוּא.
________________________________
לפי פשוטם של דברים נראה לפרש, שבבית המקדש הראשון היתה שכינה שרויה ביניהם, וזו היתה מעלתו של בית המקדש הראשון. לכן חורבנו היה בשעה שלא היו ראויים שתשרה השכינה ביניהם, כאשר טמאו את המקדש. כי אין השכינה שורה במקום הטומאה, 1 אלא אם החטאים גורמי הטומאה נעשים בשוגג. כאשר החטאים נעשים בשוגג אין השכינה מסתלקת, ועל זה נאמר: וכן יעשה לאוהל מועד השוכן אתם בתוך טומאתם. שלושת החטאים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים נקראים טומאה, כמו שאמרו חכמים בפרק ראשון של מסכת שבועות על הפסוק: וכפר על המקדש מטומאות בני ישראל, ודרשו שבפסוק זה כלולים שלושת העבירות. עבודה זרה נקראת טומאה שנאמר: למען טמא את מקדשי. גילוי עריות נקרא טומאה שנאמר: ולא תעשו מכל התועבות ולא תטמאו בכל אלה. ושפיכות דמים נקרא טומאה שנאמר: ולא תטמאו את הארץ אשר אני שוכן בה. לכן בגלל שלושת עבירות אלו חרב בית המקדש. אבל בית המקדש השני, שלא היתה השכינה שרויה בו, לא חרב בגלל עבירות אלו.
מעלת הבית השני היא מפני עם ישראל. ברור שעם ישראל מתאחד על ידי המקדש, שהיה להם כהן גדול אחד, מזבח זהב אחד, ונאסרה הקרבה בבמות. דבר זה ברור ועוד יתברר בפרק הבא. מאחר ובית המקדש מאחד את ישראל לאומה אחת, לכן כאשר היתה ביניהם שנאת חינם, שחלק לבם והיו מחולקים ביניהם, לא היו ראויים למקדש המאחד את ישראל. זהו פירוש פשוט.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
33 - פרק ד' חלק א'
34 - פרק ד' חלק ב'
35 - פרק ד' חלק ג'
טען עוד
ביאורים
המהר"ל מביא הסבר ראשון ליחס בין בית ראשון וסיבות החורבן שלו – שלוש העבירות, ובין בית שני לסיבות החורבן שלו – שנאת חינם.
ביחס לקב"ה אמרו חז"ל: 'לית אתר פנוי מיניה' דהיינו, אין מקום שהקב"ה לא נמצא בו. כל מקום בעולם, אף הנראה בעינינו רחוק מלהיות ראוי שייקרא שם ה' עליו, סוף סוף, קשור הוא לבורא עולם. עם זאת, ישנם מקומות בהם הקב"ה החליט להשרות את שכינתו, דהיינו להראות את השגחתו ומציאותו בהם, יותר ממקומות אחרים. השגחת ה' הייתה ניכרת הן בשכיחותם של נבואה וניסים, והן בהצלחה רוחנית וגשמית.
על אף שגם המקומות הנמוכים רוחנית, מתקיימים מכוחו של הקב"ה, תיתכן השראת שכינה, רק במקום קדוש. בחוץ לארץ, לדוגמה, אין השראת שכינה ונבואה, כיוון שאין בה קדושה כמו בארץ ישראל. מדוע? במציאות של טומאה אין הקב"ה משרה את שכינתו (כמובן שגם כאשר אין 'טומאה' הרי שצריך להכנה מצד האדם לקבלת השכינה). הקב"ה הוא הנותן חיים לעולם וטומאה זה מצב של ניתוק מהחיים, כפי שאנו מכירים מטומאת מת (שהוא אב לכל הטומאות האחרות). כאשר מתנתקים מהקב"ה, נוצר מצב של טומאה שבו הקב"ה לא מגלה את כבודו. על אף שמי שעבר ורצח אדם, יוכל לאכול מעשר שני המצריך אכילה בקדושה כיוון שהוא אינו טמא בטומאת הגוף , הרי שאנו מכירים במעשה העבירה הזו, כמטמא את הנפש , וגם בטומאה כזו אין הקב"ה שורה.
שלוש עבירות אלו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, נקראות 'טומאה'. עבירות אלו, בשל חומרתן יוצרות מצב של טומאה ומביאות להסתרת כבוד שמים, ולמיעוט השראת שכינה(כל עבירה בתחום אחר – כפי שנלמד בהמשך הפרק). לכן בבית המקדש הראשון, שבו הייתה השראת שכינה, היו אלה העבֵרות שהיוו ניגוד למהות הבית, וכאשר העם כולו נכשל בהם, נחרב הבית.
חז"ל אמרו שחמישה דברים חסרו בבית שני, ביניהם גילוי שכינה. מה אם-כן הייתה מעלת בית שני? אומר המהר"ל, מעלת בית המקדש השני הייתה התאחדות עם ישראל על ידו. הבמות היו אסורות ולעם היה מרכז אחד לעלות אליו ולהקריב בו. העבודה לאלוהים אחד ובאופן אחד איחדה את העם. כשהחלה שנאת חינם ליצור פירודים בעם, כבר לא היו ראויים יותר למקום שיאחד אותם, כיוון שכל מעלת בית שני הייתה האחדות. משנפגעה האחדות נפגעה סיבת קיומו, לכן חרב המקדש.
הרחבות
* אחדות ישראל בדרך אחת של עבודת ה'
וְנֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה פֵּרוּד וְחִלּוּק בְּיִשְׂרָאֵל. על פי המהר"ל נאסרו הבמות מזמן שנבנה בית המקדש כדי לאחד את עם ישראל. הרב יהושע בכרך מצא רמז להבנה זו בלשון התורה ביחס לאיסור במות: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו " [דברים יב, ח] שמזכירה את הפסוק החוזר בפרקים האחרונים של ספר שופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה " [יז, ו; יח, א; כא, כה]. כפי שהיעדרו של המלך גורם לפגיעה באחדות ישראל, כך גם הבמות גורמות לכך שאין מרכז שמאחד את עם ישראל [מן הרמתיים צופים, עמ' 13]. בית המקדש מאחד את עם ישראל סביב עבודת ה', ואילו המלך מרכז את עם ישראל מהצד הלאומי. עיקרון זה שאחדות ישראל צריכה לבוא לידי ביטוי בעבודת ה', כלולה לפי הנצי"ב בציווי התורה "בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו" [דברים יד, א] שדרשו אותו חז"ל: "לא תעשו אגודות אגודות" כלומר, בדרך עבודת ה' אין להיחלק לכתות שונות [יבמות יג:]: "הקדים הכתוב טעם בנים אתם לה' לאזהרה שלא תעשו אגודות אגודות, כיוון שאתם בנים לה' על כן אין ראוי שיתראה שנפרדים אתם במנהג השייך לתורתו , דטבע הבנים להיות הולכים בדרך אחד" [העמק דבר, שם]. עם ישראל צריך להיראות מאוחד בדרכי עבודת ה' שלו, משום שבכך ניכר שהם בנים למקום, שכן דרכם של בנים להתנהג באותה הדרך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
