"אשה כשרה עושה רצון בעלה".אשה צריכה להיות מבוטלת לגמרי וללא רצונות? זה לא הגיוני!
מאמר התורה בבראשית "והוא ימשול בך" - הנו קללה ולא ברכה. במשך כל ההיסטוריה היא רבצה בתוקף על האנושות וכיווצה את הדמות הנשית. במידה לא מבוטלת היא גרמה לדמות הגברית לאדנות, שהתלוו אליה לעתים גם מידות רעות. לקראת הגאולה אנו זוכים להסרת קללות בראשית. "בזיעת אפך תאכל לחם" הולך ומתפוגג. גם חלק ניכר מסכנות וכאבי "בצער תלדי בנים" נפתר בעזרת הרפואה.
כך גם "והוא ימשול בך". אנו מרגישים בצדק שהשינוי מתחולל בקרבנו, אלא שלעת־עתה הוא מביא גם הפקרות גדולה בכנפיו, כדרכו של כל פרי שבתחילה הקליפה המרה מקדימה לגדול, ורק אחר כך מגיע הפרי המתוק שעליו אמר הנביא, שלעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר".

איך עושים שהזמן הקרוב בישיבה יהיה מוצלח ומשמעותי?
הדבר הראשון הוא השקיעה בלימוד תורה. אך כדי שלימוד התורה יהיה משמעותי באמת, צריך להאיר את הנשמה שבלימוד, שהיא הדבקות בנותן התורה. זהו לימוד התורה לשמה – לשם מעלתה האלוקית של התורה, לשם הדבקות בה' יתברך שבאה על־ידה.
ועוד, כבר הסביר הרב קוק זצ"ל שכל רצונו יתברך הוא שהתורה תתגלה בכל עושר גווניה, ובדרך שראובן לומד, מופיעה התורה באופן שונה מהופעתה בדרך לימודו של שמעון. לכן, כל מי שמחבר את אישיותו ללימוד התורה, מגלה פנים חדשות באור האלוקי שבתורה, ואין לך דבר משמעותי יותר מזה.

למה דווקא כיבוד הורים מביא לאריכות ימים?
ראשית, כי כך גזרה חכמתו של ה' יתברך, כמפורש בפסוקי התורה. הגזרה האלוקית היא סיבת כל הסיבות וטעם כל הטעמים. רק מתוך אחיזה בה ויניקה ממנה, אנו יכולים גם ליהנות מן הענפים המוסברים ומובנים בשכל אנושי.
טעמים רבים נאמרו בשאלה זו ונזכיר אחד מהם: מבין שני לוחות הברית, כיבוד הורים נאמר בלוח של חמשת הדיברות העוסקים בבין אדם למקום. מכאן שאביו ואמו של אדם הם שלוחיו של ה' להביאו לעולם הזה ושותפים בבריאתו, כמאמר חז"ל "שלושה שותפים באדם". הכבוד שאנו רוחשים לאב ואם מקשר אותנו לשורש הבריאה. ומתוך כך מתרבים החיים ומתארכים הימים.