עונג שבת פרשת לך לך - וירא | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
ענג שבת

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
לך לך

12 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד, ערב שבת קודש פרשת לך לך - וירא עלון מס' 2 (שנה ארבעים ואחת) (1415) י"ב במחשון ה'תשפ"ו (23.10.2026) מועדי השבת לך לך ער"ש מוצ"ש י-ם 17.23– 18.35 - 19.15 ת"א 17.37 – 18.36 – 19.11 חיפה 17.28 – 18.35 - 19.12 ב"ש 17.41 – 18.37 – 19.15 אילת 17.34 – 18.35 - 19.13 זמני היום והלימודים היומים: (משבת לך לך – יום ו') (אופק ת"א) עלות השחר 5.20 – 4.24 זמן הנחת תפילין 6.01 – 5.06 הנץ החמה (מישור) 6.51 – 5.56 הנץ החמה (הנראה) 6.57 – 6.02 ס"ז ק"ש מג"א 8.52 – 7.54 ס"ז ק"ש הגר"א 9.37 – 8.39 חצות היום 12.25 – 11.24 מנחה גדולה 12.56 – 11.55 שקיעת החמה 17.58 – 16.52 צאת הכוכבים ב' 18.48 – 17.42 דף יומי: בכורות לו - מג מועדי השבת וירא (שעון חורף) ער"ש מוצ"ש י-ם 16.16– 17.28 - 18.08 ת"א 16.30 – 17.30 – 18.04 חיפה 16.21 – 17.28 - 18.05 ב"ש 16.34 – 17.31 – 18.08 אילת 16.27 – 17.29 - 18.06 זמני היום והלימודים היומים: (משבת וירא – יום ו') (אופק ת"א) עלות השחר 4.25 – 4.29 זמן הנחת תפילין 5.07 – 5.12 הנץ החמה (מישור) 5.57 – 6.02 הנץ החמה (הנראה) 6.02 – 6.08 ס"ז ק"ש מג"א 7.54 – 7.57 ס"ז ק"ש הגר"א 8.39 – 8.42 חצות היום 11.24 – 11.25 מנחה גדולה 11.55 – 11.55 שקיעת החמה 16.52 – 16.47 צאת הכוכבים ב' 17.42 – 17.37 דף יומי: בכורות מג - מט לעילוי נשמת שמואל בן גצל וינטה שפינקה ז"ל. יהי זכרו ברוך! לך לך מארצך וממולדתך וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶֽךָּ: בעוד שבתחילת פרשת לך לך אברהם צווה לצאת מארצו וממולדתו הרי שבסוף פרשת נח מתואר שאברהם יוצא עם אביו מאור כשדים לארץ כנען ושם לא הוזכר ציווי. וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָֽׁם: מפרש האבן עזרא: "והנכון בעיני שפרשת לך לך, שאמר השם לאברם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח...ואין מוקדם ומאוחר בתורה". לדעת האבן עזרא אברהם נולד באור כשדים ושם הצטווה לצאת מארצו וממולדתו. בעקבות הציווי יוצא אברהם יחד עם אביו לארץ כנען אלא שבהגיעם לחרן תרח מחליט להישאר שם ואברהם ממשיך בדרכו לארץ כנען. הרמב"ן חולק על דברי האבן עזרא. לדעת הרמב"ן אברהם נולד בחרן והוא היגר עם אביו לאור כשדים. באור כשדים אברהם נרדף ע"י המלך בעקבות אמונת היחוד שלימד אברהם. במדרש מתואר שאברהם אף הושלך לכבשן האש. "ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שנצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך.. ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו". כלומר לדעת הרמב"ן היציאה הראשונה לכיוון ארץ כנען נבעה מבחירתו של אברהם מתוך רצון לברוח מרדיפת המלך. הרמב"ן מביא מסורת שהובאה במורה הנבוכים לרמב"ם לפיה אברהם גורש מאור כשדים ע"י המלך לארץ כנען. כך או כך, תחילת ההליכה לכיוון ארץ כנען לא נבעה מציווי ה' אלא כתוצאה מההתרחשות שהיתה באור כשדים. רק לאחר שהגיע אברהם בדרכו לחרן הצטווה לצאת מארצו וממולדתו, כלומר מחרן, ארץ מולדתו, ולהמשיך בדרכו. יוצא אם כן שההליכה לכיוון ארץ כנען התעוררה תוך כדי ההתרחשות בעולם, אם בבחירה ואם מתוך גרוש ורק אחר כך מופיע ציווי שנותן תוקף למה שכבר בפועל מתרחש. מעשה אבות סימן לבנים. חזרתו של יעקב אבינו מחרן לארץ לאחר תקופת שהותו אצל לבן, מזכירה מאוד את התהליך שראינו אצל אברהם. תחילת יציאתו של יעקב נובעת מבחירתו של יעקב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת־יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל־מְקוֹמִי וּלְאַרְצִֽי: בהמשך נאלץ יעקב לממש את תוכניתו ע"י בריחה מלבן. רק לאחר בקשת יעקב מלבן לחזור אל ארץ כנען, מקבל יעקב ציווי לשוב אל ארץ מולדתו. "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶֽל־יַעֲקֹב שׁוּב אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶֽהְיֶה עִמָּֽךְ". יציאת מצרים מתאפיינת אף היא בתהליך דומה. אבותינו גורשו ממצרים ע"י פרעה ורק לאחר כמה עשרות שנות נדודים במדבר מקבלים ציווי לרשת את הארץ. הרמב״ם במורה הנבוכים מסביר שהנביא מקבל את נבואתו בעזרת דימויים הלקוחים מעולם המושגים של הנביא. כלומר ישנה התאמה בין הנבואה לבין עולמו של הנביא. בהמשך לכך ניתן לומר שלעיתים הנבואה והציווי מגיעים לאחר תהליך שמתרחש במישור האנושי. הנבואה לא מופיעה ללא הקשר אלא נותנת תוקף לתהליכים המתרחשים במישור האנושי. באופן ספציפי יותר ניתן לומר שהחזרה לארץ מתאפיינת בתהליך שמתחיל במישור האנושי, אם מתוך בחירה והתעוררות לשוב לארץ ואם מתוך בריחה ורק אח"כ מופיעה נבואה שנותנת תוקף למעשים שהתרחשו במישור האנושי. כך היה אצל אברהם, כך היה אצל יעקב, כך ביציאת מצרים וכך התחיל תהליך השיבה לארץ בדורות האחרונים. היו שהגיעו לכאן בבחירה מתוך התעוררות פנימית והיו שברחו. כך או כך רבים רבים שמעו את הקול המהדהד במשך הדורות "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", והגיעו לארץ. מתוך כך נקווה ונצפה לשמוע בקרוב התחדשות דברי הנבואה שיתנו תוקף לתהליך שיבת ישראל לארצו שזכינו לראות בדורות האחרונים. הרב עקיבא ברקאי, רב קהילה נחלת יצחק, תל-אביב העלון מוקדש לזכר ולע"נ מלכה פרציק ז"ל, נפטרה ב-ט"ז במרחשון תשמ"ה. יהי זכרה ברוך! העלון מוקדש לזכר ולע"נ אילה בת הרב יחזקאל שרגא (הירשמן) פלדמן ז"ל, נפטרה ב-כ' בחשוון תשע"ג. יהי זכרה ברוך! דיני השבוע ומנהגיו / שבת פרשת לך לך ההפטרה: "למה תאמר יעקב" (ישעיהו מ, כז). ההפטרה היא המשך של הפטרת נחמו. הנביא פותח במשפט דו משמעי, למה תאמר יעקב... נסתרה זה נראה כמו יאוש, ה' לא רואה אותנו, אבל מהמשך ההפטרה נראה כי יש להבין את דברי הנביא דוקא בצורה הפוכה – הוא שואל מדוע ה' זנח אותנו ולא רואה שכבר רצינו את עונשנו בגלות. פרשת השבוע עוסקת בפעילות הנמרצת של אברהם אל מסע הנצחון שלו והיא מקבלת ביטוי בהפטרה העוסקת בפעילותו של עם ישראל ובגורלו. אברהם אמנם הוא אב המון גויים אבל בודד בתוך עולם שאינו מבין אותו. אברהם פעיל ומעורב בכל, מול מצרים ובכנען, הוא מנצח מלכים שכורי נצחון, הוא זוכה לתהילה מכולם ולבסוף גם זוכה בבן שמסמל את הייעוד והגורל של בניו לנצחון לעתיד לבוא באותם קווי יסוד. הנביא בא לחזק את ישראל בשעה קשה שבו הוא נמצא בגלות. הנביא משמיע דברי עידוד ובא לחזק את עם ישראל בשעה קשה בגלות גם אם הנבואה מכוונת ממש לימי ישעיהו עצמו שבהם חרבה וגלתה מלכות ישראל, או לימי הגלות בימי בית שני. העובדה היא שמרכיבי הגאולה עדיין לא מומשו אבל נראה כבר ראשית צמיחת גאולתנו, והברית שנכרתה עם אברהם אבינו בפרשת השבוע תעמוד לעם ישראל לאורך כל הדורות. ומסיים הנביא (פסוקים טו, טז): בכח עקרון הצדק ואהבת הבריות שהתווה אברהם אבינו, שבית יעקב הוא נושא דגלו, יתנפצו ראשי ממלכות גדולים וקטנים (ההרים והגבעות) סערה תפיץ אותם, ועם ישראל יגיע לקיום ההבטחה לאברהם אבינו, ויגיל בהגשמת האידיאל האנושי. ברכה למתענים בה"ב: הש"ץ מברך למתענים בה"ב קודם "יהללו". האדר"ת קבע לברך קודם "אשרי". מי שמתכוון להתענות וענה אמן לברכת הש"ץ אין צריך עוד לקבל את התענית, אבל גם לא מחויב להתענות. אולם כשהוציא המילים בשפתיו חייב להתענות. ובמנחה אם גמר בלבו (ואפילו לא הוציא בשפתיים) חייב להתענות. כשיש בבית הכנסת ברית מילה או חתן מברכין בה"ב במנחה. יום שני: תענית שני תנינא. אומרים סליחות ואבינו מלכנו. כשיש חתן או ברית מילה אומרים הסליחות עד "הרחמים והסליחות". החתן ובעל הברית אין אומרים הסליחות. קוראים בתורה בפרשת השבוע על הסדר. במנחה, אם יש עשרה מתענים קוראים בתורה "ויחל" כבתענית ציבור. היום אין הרבה בתי כנסיות שנוהגים בתפילה סדר תעניות בה"ב. שבת פרשת וירא ההפטרה: "ואשה אחת" (מלכים ב' ד, א). ההקבלה של סיפור השונמית ובנה ולידת יצחק נראית בעליל. שתי הנשים שרה והשונמית – שמשום מה איננו יודעים את שמה ולא שם בעלה – עקרות. אצל שתיהן כוחו של הקב"ה משפיע על תנאי לידת בנם. הבטחת ה' מתקיימת על אף הגיל המתקדם והעקרות. מצד שני יש ניגוד די בולט. שרה ביקשה בנים, חנה ביקשה בנים, רבקה ויצחק התפללו לבנים, רחל ביקשה בנים. השונמית לא ביקשה, מספיק לה ש"בתוך עמי אני יושבת". אולי אפילו אלישע ידע זאת ברוח הנבואה שלו ולא הבטיח לה ילד מעצמו מאחר וידע שהאישה אינה מתאימה לגידול ילדים. גם תגובת האישה בדבריה לאלישע מחזקת אפשרות זאת. היא אינה אומרת הילד מת אלא שהיא כלל לא רצתה וביקשה את הילד! לאחר לידת יצחק, אברהם עושה סעודת הודיה גדולה לה' על הלידה המפתיעה. ואילו כאן? אין סעודה, אין הודיה, לילד אפילו אין שם (כמו לאישה ולבעלה). כאן כנראה נעוץ הקשר של תחילת ההפטרה. מה לאשת הנביא האלמנה ושני ילדיה היתומים ולנושה שבא לקחת את הילדים לעבדים כשעבוד לחוב של האלמנה שאין בידה מאומה לפרוע את החוב? אף אחד מבני המקום לא מטה שכם לעזרתה. כמה זה מנוגד לחסד היוצא מאהלו של אברהם אבינו. דומה לכך המשך ההפטרה, סיפור השונמית ובנה כי ה' הוא הנושה של הילד ולאחר שראה שהחוב לא משולם בא לקחת את הילד בחזרה. הילד שנולד היה פיקדון אצלם ובעל הפיקדון בא לקחת אותו. גם יצחק היה כפיקדון אצל אברהם. העקדה לפי דרשנים היא דרישה מאברהם להחזיר את הפיקדון. אמנם יצחק ניצל בפרט, אולם ילד הנולד בצורה ניסית כל כך צריך להיות מוקדש לה' בצורה חיובית. גם בסיפור שלנו, האישה השונמית לא עושה דבר עם בנה ולמעשה במותו היא נדרשת להחזיר את הפיקדון. כשם שילדה של השונמית קם לתחיה כך עם ישראל, צאצאי אברהם אבינו קם אין ספור פעמים לתחיה והברית שכרת הקב"ה עם אברהם נשמרת ומתקיימת לנצח נצחים. גבורת גשמים בסגול – שתי ברכות בתפילת עמידה המתייחסות לגשמים. הראשונה היא הברכה השנייה בתפילת העמידה - ברכת הגבורות. עניינה הוא לשבח את ה' על הורדת הגשמים על פני הארץ - הקשר בין הגשם לתחיית המתים והיכולת של ה', בורא שמים וארץ להחיות מתים ולהפריח שממות, על ידי הגשם שנותן חיים לכל צומח ולכל חי על פני האדמה. בהזכרה של: "מכלכל חיים בחסד..." יש המשך ורצף לגבורת גשמים. לפי הסבר זה: יש לומר: "משיב הרוח ומוריד הגשם, מכלכל חיים בחסד..." לכן, יש לבטא את המילה גשם בסגול (ולא בקמץ), כי 'גשם' לא סוף פסוק, ואחרי הגשם פסיק ולא נקודה. הברכה השניה "ותן טל ומטר לברכה" אותה התחלנו להזכיר ב-ז' במרחשון, היא הברכה התשיעית בברכת העמידה - ברכת השנים, אחת משלש עשרה ברכות הבקשה בתפילת העמידה. אמנם הברכה תוקנה כשעיקר פרנסתו של האדם הייתה מן האדמה ופרנסתו הייתה תלויה בגשם שהשפיע על הצלחת גידול התבואה. כיום אנחנו מכוונים בברכה זו גם על פרנסה בכלל ולא רק על החקלאות. משיב הרוח - ספק טעה: מיום שני כ"ב במרחשון ואילך בהתעורר ספק אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם אינו חוזר, אף מי שלא נוהג לומר בקיץ מוריד הטל, כי הוחזק לומר במשך 30 יום. מי שאמר 90 פעם "מחיה מתים אתה, רב להושיע. משיב הרוח ומוריד הגשם...". למשל שליח ציבור שאומר גם חזרת הש"ץ מזכיר משיב הרוח 90 פעם בפחות משלושים יום, אינו חוזר יותר אם יש לו ספק מה אמר. ישנה דעה נוספת, דעת החתם סופר (שו"ת אור החיים סימן כ) שצריך לכתחילה לומר 101 פעמים. מתפלל ששכח לשאול גשמים (לומר "ותן טל ומטר...") בחורף: אם נזכר קודם שסיים את תפילתו יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים: א. אם נזכר בתוך ברכת "ברך עלינו", יאמר "ותן טל ומטר" במקום בו נזכר וימשיך בתפילתו. ב. אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה' " של סיום הברכה "מברך השנים", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור ל"ברך עלינו". ואם אמר "ברוך אתה ה' מברך" - יאמר "השנים" (שהרי כאן אינו יכול לסיים "למדני חוקיך") ואח"כ, יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" (במשנה ברורה אומר שכדי שלא יהיה הפסק יאמר "ותן טל ומטר" ב"שמע קולנו". אבל פוסקים אחרים סוברים שיאמר מיד, כי מי יודע אם ב"שמע קולנו" יזכור). ג. אם נזכר טרם שהתחיל "תקע בשופר" - יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר". ד. אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע בשופר", אפילו אמר רק מילת "תקע" ימשיך עד "שומע תפילה" ושם יאמר "ותן טל ומטר לברכה... כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'. ה. אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה" ולא סיים "שומע תפילה", יאמר "למדני חוקיך. תן טל ומטר לברכה. כי אתה שומע תפלת וכו'". ו. אם נזכר אחרי שסיים ברכת "שומע תפילה" ולפני שהתחיל ברכת "רצה", יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה". ז. אם נזכר אחרי שהתחיל ברכת "רצה", אפילו אמר רק מילת "רצה", עוצר במקום שנזכר וחוזר לברכת "השנים" ומתחיל "ברך עלינו" וממשיך בברכות "תקע" "השיבה" וכו' על הסדר. ח. אם נזכר רק אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, הסמוך ל"עושה שלום", אפילו אם טרם עקר רגליו, חייב לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה (עיין בא"ח בשלח יח, כה"ח קיז ס"ק כח). אם נזכר לפני חזרת הש"ץ ימתין ויחזור על תפילתו עם החזן, אך אם נזכר לאחר מכן יחזור ביחידות. "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' " (יט, כז) תפלות אבות תקנום (ברכות כו, ב) כתב הרמב"ם (תפלה א, א): מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: "ועבדתם את ה' אלקיכם". מפי השמועה למדו, שעבודה זו היא תפלה, שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם". אמרו חכמים: איזו היא עבודה בלב – זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה. ואין משנה (נוסח) התפלה הזאת מן התורה. ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה... אם "אבות תקנום" או "כנגד תמידין תקנום", הוא רק על זמן התלות ומניינם. ברכות כו, ב: "איתמר: רבי יוסי ברבי חנינא אמר: (שלש) תפלות (ביום – שלשה) אבות תקנום, ורבי יהושע בן לוי אמר: תפלות – כנגד תמידין תקנום". בשו"ת תשבץ (ב, קסא) כתב שגם בזמן שהיו מקריבים קרבנות בבית המקדש היו מתפללים, שהרי אמרו (סוכה נג, א) שבבית השואבה היו מקריבין תמיד של שחר וממנו הולכים לתפילת שחרית. ברכות (שם): אברהם תקן תפילת שחרית, שנאמר: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו, ל): ויעמד פנחס ויפלל. תפילת שמונה עשרה היא ה-תפילה היא העיקר... על מה ראוי לדלג כדי להגיע לתפילה במניין? המאחר לתפילה ורואה שהציבור עומד לסיים את פסוקי דזמרה, מוטב שידלג על פרקים מפסוקי דזמרה כדי להתפלל במניין, מפני שמעלת התפילה במניין גדולה ממעלת אמירת פסוקי דזמרה. שכל עניין אמירת פסוקי דזמרה הוא כדי להתכונן לתפילה, שמתוך כך תתקבל יותר (ברכות ח, א). לפיכך, המאחר לתפילה מוטב שידלג על רוב ברכות השחר, קרבנות ופרקים מפסוקי דזמרה, כדי שיספיק להתפלל שמונה-עשרה במניין. אבל על 'ברוך שאמר', 'אשרי' ו'ישתבח' לא ידלג, כדי שלא להפסיד את אמירתם. מפני שברכות פסוקי דזמרה נתקנו על אמירת השבחים שלפני התפילה, ומי שלא הספיק לאומרם לפני התפילה, אינו רשאי לאומרם אחריה. וכדי לומר את הברכות של פסוקי דזמרה, חייבים לומר לכל הפחות פרק אחד, לפיכך יאמר את הפרק החשוב ביותר שהוא 'אשרי'. וכן צריך להקפיד לומר לפני התפילה את ברכת 'אלקי נשמה' וברכות התורה, שאם לא יאמרם לפני התפילה – יפסידם (מ"ב נב, ט, ובאו"ה שם). כמובן שצריך לפני התפילה להתעטף בטלית ולהניח תפילין. לכתחילה ישתדל לכוון את דילוגיו כך שיספיק להתפלל עם הציבור תפילת עמידה בלחש. אבל אם הוא רואה שלא יוכל לומר את הברכות ו'אשרי' ולהספיק בלחש עם הציבור, ישתדל להתפלל עם חזרת הש"ץ, שגם באופן זה הוא נחשב כמתפלל במניין לרוב הפוסקים. אמירת קרבנות בשחרית קרבנות חלק חשוב של תפלת שחרית (שולחן ערוך סי, מח). והעיקר הוא לומר פרשת התמיד מ"וידבר משה... צו את בני ישראל... עד "ריח ניחוח לה'", וכן חייב לומר כל פרק איזהו מקומן ובריתא דרבי ישמעאל. בשבת ובראש חודש את הפסוקים שלהם. בחיי אדם (כלל יט ה"א) הזכיר שפרשת התמיד במקום קרבן התמיד. יש יותר חשיבות לאמירת פרשת התמיד שהוא חובה בזמן שבית המקדש קיים על כל ישראל להקריבו בכל יום בקר וערב, ולפיכך קבעו פרשת התמיד לאמרו כל ישראל דבר יום ביומו לשלם פרים שפתינו במקום הקרבת התמיד. בין עובד למעביד / עו"ד דוד שפירא / מחבר סדרת הספרים תורת המשא ומתן א-ג בין עובד למעביד טור ב — שני מפתחים איחרו בחברת היי-טק יושבים שני מפתחים זה לצד זה. שניהם הגיעו הבוקר ברבע לאחת עשרה. האחד שכיר ומקבל תלוש; השני עצמאי ומוציא חשבונית. האם שניהם איחרו? שכן זמנו של הפועל קנוי למעבידו, עד שביטולו מהווה גזל ממש. וכך סיים הרמב״ם את הלכות שכירות: ״כְּדֶרֶךְ שֶׁמֻּזְהָר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יִגְזֹל שְׂכַר עָנִי וְלֹא יְעַכְּבֶנּוּ, כָּךְ הֶעָנִי מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִגְזֹל מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת וְיִבָּטֵל מְעַט בְּכָאן וּמְעַט בְּכָאן... אֶלָּא חַיָּב לְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בַּזְּמַן״. ואילו הקבלן — זמנו מעולם לא נמכר. בגדרי אותו גזל נדון בטור אחר; כאן די לנו בשאלה הקודמת לו — מי משני המפתחים פועל, ומי קבלן. ההלכה אינה מכירה בקטגוריה אחת של ״עובד״, אלא בשלושה סוגי התקשרות — הפועל, האומן והקבלן. ולכל אחד חובות משלו. הפועל נזכר במשנה בבבא מציעא בלא שהוגדר, ודמותו עולה מן הדין שנקבע עליו: ״הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוֹפָן... הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה״. הפועל נשכר לזמן, ותנאיו נקבעים לפי המקובל במקום. הקבלן, לעומתו, זכה להגדרה מפורשת מרש״י: ״אומן שקבל עליו לעשות מלאכה בכך וכך, ולא לשכירות ימים״. ארבע המילים האחרונות הן כל ההבדל. הפועל מוכר את שעותיו; הקבלן מוכר את פרי מלאכתו. והאומן? התוספות דקדקו בלשון המשניות ולמדו כי ״אומן״ סובל את שניהם — עשוי הוא להיות שכיר יום או קבלן — ואילו ״פועל״ צר ממנו ואינו משמש אלא שכיר יום. נמצא שהאומן אינו סוג שלישי אלא שאלה פתוחה: זהותו תלויה בתנאי שכירותו בלבד. ומכאן נובע העיקר, והוא התשובה לשאלה ששאלנו: זמנו של הפועל קנוי למעבידו, עד שביטולו עולה כדי גזל. הקבלן, שמכר תוצאה ולא זמן, זמנו נותר שלו — הוא קובע את סדר יומו כרצונו ואינו גוזל מאיש, ובלבד שישלים את שהתחייב. כיצד מבחינים? מהר״י ענזיל, תלמידו של בעל ״קצות החושן״, נשאל על שוחט שהועסק לשנה שלמה אך שכרו חושב לפי מספר השחיטות. תשובתו חדה: ״כיון שאין שכרו תלוי בזמן אלא במלאכה נקרא קבלן... ואף על גב שקבעו זמן להמשך הקבולת, שנה או יותר, אין זה אלא תנאי בעלמא״. לא משך ההעסקה קובע, אלא בסיס חישוב השכר. והוסיף הסמ״ע מבחן שני — השליטה בקצב. מי שמלאכת מעבידו מוטלת עליו כל היום בלא הפסק הוא פועל; אך מי שמשלים מטלה מוגדרת ומשתחרר, אף שהוא בא בכל יום, ״גומר מלאכה שקיבל עליו איזה שעה ביום שירצה״ — ודינו קבלן. וה״חכמת שלמה״ הוסיף: הנשכר ללמד שעתיים ביום ובידו לבחור אילו שעתיים — קבלן הוא. ובשני מבחנים אלו נפשטת הדוגמה הידועה של המורה המאחר לכיתתו. ״שכר עצמו לזמן — יש לו דין פועל; אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר — יש לו דין קבלן״, פסק השולחן ערוך. המורה שנשכר לשעות קבועות אינו ניצב בפני דילמה מוסרית, אלא בפני דין פשוט: שעותיו אינן שלו. ונשוב אל שני המפתחים. השכיר מקבל שכר חודשי קבוע ונדרש לנוכחות בשעות שהחברה קובעת — פועל הוא לכל דבר, ושבעים וחמש הדקות אינן שלו. והעצמאי, אם שכרו נקבע לפי המודול שהוא מספק והוא הבוחר מתי לעבוד — קבלן הוא, וזמנו שלו. וכיוצא בזה עורך הדין ורואה החשבון: הגובה לפי תיק קרוב לקבלן, והגובה לפי שעה ומשועבד לשעות המשרד קרוב לשכיר. ועובד ההיי-טק, שהחברה מצפה ממנו למכסת שעות אך מניחה לו לבחור מתי לעבדן, קרוב אף הוא לדמות הקבלן. ובטור הבא: הדמות שאליה אין להוריד את העובד — העבד. מקורות: רמב״ם, הלכות שכירות יג, ז · משנה, בבא מציעא ז, א · רש״י, בבא מציעא קיב ע״א · תוספות, בבא מציעא עה ע״ב · שו״ת מהריא״ז ענזיל, סימן טו · סמ״ע, חושן משפט שלג, טז · חכמת שלמה, שם · שולחן ערוך, חושן משפט שלג, ה

ענג שבת (310)

רבנים שונים

308 - עונג שבת פרשות ראה- שופטים

309 - עונג שבת פרשת בראשית - נח

310 - עונג שבת פרשת לך לך - וירא

טען עוד

רבנים שונים

לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ו משנה ב,ג
ח שבט תשפ"ב
קרוב אליך
קרוב אליך פרשת קורח תשפ"ב
גליון 423
סיון תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ו משנה ד,ה
ט שבט תשפ"ב
גרים
הגיורים המקילים באמריקה
הרב מאור קיים והרב דוד שץ
אב תשפ"ב

ענג שבת

ענג שבת
עונג שבת פרשות במדבר – שבועות - נשא
רבנים שונים | אייר תשפ"ו
ענג שבת
עונג שבת פרשות וישב-מקץ-חנוכה
רבנים שונים | י"ח כסליו תשפ"ה
ענג שבת
ענג שבת לפרשות יתרו-משפטים
רבנים שונים | שבט תשפ"ה
ענג שבת
עונג שבת פרשות ויקרא צו פסח שמיני
רבנים שונים | ניסן תשפ"ו

ענג שבת

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

הרה"ג זלמן מלמד
גם גדול וגם עניו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כסלו תשס"ח
נושאים שונים
הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח
דיני כשרות
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח
נושאים שונים
הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד חי הכהן
הרב שמואל אליהו
הרב אליקים לבנון
הרב אליעזר מלמד
הרב אליהו ברין
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב חיים כץ
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב מרדכי גרינברג

ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז