ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
הִגִּיעוּ אֵלַי שְׁאֵלוֹת מָרָנָא וְרַבָּנָא* עוֹבַדְיָה, הַמַּשְׂכִּיל הַמֵּבִין גֵּר צֶדֶק, יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלוֹ, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּא לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו.
איך גר מתפלל
(א) שאלה ראשונה - עַל עִסְקֵי הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ אוֹ אִם תִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, הֲיֵשׁ לְךָ* לוֹמַר 'אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ', וַ'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו', וַ'אֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ', וַ'אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ', וְ'שֶׁהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ', וְ'שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם', וְ'שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ', וְכֹל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ.
אברהם אב לגרים
תשובה - יֵשׁ לְךָ לוֹמַר הַכֹּל כְּתִקְנָן, וְאַל תְּשַׁנֶּה דָּבָר, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵל וִיבָרֵךְ כֹּל אֶזְרָח מִיִּשְׂרָאֵל כָּךְ רָאוּי לְךָ לְבָרֵךְ וּלְהִתְפַּלֵּל, בֵּין שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ יְחִידִי בֵּין שֶׁהָיִיתָ שְׁלִיחַ צִבּוּר. וְעִקַּר הַדָּבָר, שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא שֶׁלִּמֵּד כֹּל הָעָם* וְהִשְׂכִּילָם, וְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְיִחוּדוֹ שֶׁל הַקב"ה, וּבָעַט בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְהֵפֵר עֲבוֹדָתָהּ, וְהִכְנִיס רַבִּים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְלִמְּדָם וְהוֹרָם, וְצִוָּה בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ לִשְׁמֹר דֶּרֶך ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'" וְגוֹ' (בראשית יח, יט). לְפִיכָךְ כֹּל מִי שֶׁיִּתְגַּיֵּר עַד סוֹף כֹּל הַדּוֹרוֹת, וְכֹל הַמְיַחֵד שְׁמוֹ שֶׁל הַקב"ה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה - תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וּבְנֵי בֵּיתוֹ הֵן, וְכֻלָּן הֶחֱזִיר לְמוּטָב. כְּשֵׁם שֶׁהֶחֱזִיר אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ בְּפִיו וּבְלִמּוּדוֹ, כָּךְ הֶחֱזִיר כֹּל הָעֲתִידִין לְהִתְגַּיֵּר בְּצַוָּאָתוֹ שֶׁצִּוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ. נִמְצָא אַבְרָהָם אָבִינוּ אָב לְזַרְעוֹ הַכְּשֵׁרִים הַהוֹלְכִים בִּדְרָכָיו, וְאָב לְתַלְמִידָיו, וְהֵם כֹּל גֵּר שֶׁיִתְגַּיֵּר. לְפִיכָךְ יֵשׁ לְךָ לוֹמַר 'אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ', שֶׁאַבְרָהָם הוּא אָבִיךָ*, וְיֵשׁ לְךָ לוֹמַר 'שֶׁהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ', שֶׁלְּאַבְרָהָם נִתְּנָה הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (שם יג, יז).
___________________________________
מָרָנָא וְרַבָּנָא – מורנו ורבנו. הֲיֵשׁ לְךָ וכו' – מכיוון שהוא גֵר ואבותיו אינם אברהם יצחק ויעקב, וכן אבותיו לא יצאו ממצרים. כֹּל הָעָם – האומות. אָבִיךָ – אב רוחני.
הקדמה
איגרת התשובות שלפנינו כוללת בתוכה תשובות בנושאים שונים שהשיב הרמב"ם לשאלותיו של רבי עובדיה הגר.
באופן טבעי, חלק נכבד ממנה עוסק בבירור עניינים הקשורים לגרים, ועוסקים בפן ההלכתי והמחשבתי של יחס היהדות לגרים. ביסוד דברי התורה עומדת הבחירה שבחר הקב"ה בעם ישראל, ומשם משתלשלות כל קורות העם היהודי. ממילא כשעוברים לעסוק באלו שלא נולדו כחלק מהעם היהודי, ושאבותיהם אינם מהעם הנבחר, הדבר מעורר מספר שאלות. כיצד יש להתיחס אליהם? האם צירופם וחיבורם לעם ישראל הוא חיבור גמור? האם גם הם מתייחסים לאבות האומה?
שני עניינים נוספים נידונים באיגרת זו. הראשון עוסק ביחס שבין מה שנגזר על האדם מלמעלה, לבין מה שבידיו של האדם לעשות. השני עוסק ביחס לדת האיסלם. בניגוד לדתות שונות שקמו במהלך הדורות, האיסלם אינו כופר באמונה באל אחד, ולא מטיף לעבודה לזולתו. אמנם בדרכי העבודה מעורבים דברים שאין בהם הגיון ואמת, אך מכיוון שאין בהם עבודה לאל אחר נדרשו חכמי ישראל לדון האם יש להחשיב את האיסלם כעבודה זרה או לא.
הרמב"ם חותם את איגרתו בעניין היחס הנדרש מכל אחד מישראל למי שהתגייר. התורה ייחסה חשיבות רבה לאהבת הגר וליחס הטוב אליו, במיוחד לאור העובדה שבאופן טבעי מי שבא מבחוץ חושש יותר, ומברר את מקומו החדש. הוא מעיר על טעותו הקשה של מי שלא הקפיד על דבר זה והתיר לעצמו להשתמש בביטויים קשים כנגד אדם שהתגייר, למרות שאין בביטויים אלה איזכור של עובדת היותו גר.
ביאורים
המעמד המיוחד של מי שזכה להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה מוביל אותנו למספר שאלות הלכתיות ועקרוניות, שאותן קיבל הרמב"ם מרבי עובדיה הגר.
אחת השאלות הללו היא שאלת הברכות והתפילות. תורת ישראל מתייחסת למסורת העוברת מדור לדור כאל אחד הדברים החשובים והמרכזיים ביותר. כך מצינו בדברי התורה, שמראשיתה עוסקת באבות האומה, כך גם בפתיחת תפילת שמונה עשרה, שבה אנו מזכירים את אבותינו, וכן ברבות ממצוות התורה ובמועדי ישראל, שאם נתבונן בהם נמצא שהם קשורים מאוד להיסטוריה שלנו – יציאת מצרים, מתן תורה, ניסי חנוכה ופורים וכדומה. ממילא יש לשאול האם גר, שאבותיו הביולוגיים אינם אבות האומה הישראלית, יכול להזכיר את אברהם יצחק ויעקב בברכותיו ובתפילתו כאבותיו? ומעבר לזה האם יכול הוא להתייחס בתפילתו לקורותיו של עם ישראל כקורות האומה שלו? שאלות הלכתיות אלו הגיעו לפִתחם של גדולי ישראל במשך הדורות, ולעִתים עניינים אלו היו אף שנויים במחלוקת.
הרמב"ם כאן קובע מפורשות שלהלכה הגר יכול להתפלל באותו נוסח בדיוק שבו מתפלל כל אחד מישראל. אמנם אבותיו הביולוגיים אינם חלק מעם ישראל, אך אבי האומה היהודית, אברהם אבינו, נחשב אב גם לכל תלמידיו שלמדו אצלו בימי חייו, וגם לאלה שעתידים להתגייר ולהצטרף לעמו במשך כל הדורות. ולכן הופך הגר לחלק מבניו של אברהם אבינו, ויכול לבטא זאת גם בתפילה.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד אמונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מהי המלכות שיש בכתר התורה?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
