ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְכֹל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל פִילוֹסוֹפִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַכֹּל עַל יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים יֵעָשֶׂה, יֹאמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁיֶּאֱרַע לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי אָדָם מִן הַמְּאֹרָעוֹת הוּא מִקְרֶה, וְאֵין לוֹ עִלָּה מִלְּמַעְלָה*, וְלֹא יוֹעִיל לוֹ לֹא מוֹלָד* וְלֹא טֶבַע. וְלֹא שָׁנָה* אֶצְלָם זֶה הָאִישׁ שֶׁטְּרָפוֹ אֲרִי כְּשֶׁפָּגַע בּוֹ, אוֹ זֶה הָעַכְבָּר שֶׁטְּרָפוֹ הֶחָתוּל, אוֹ זֶה הַזְּבוּב שֶׁטְּרָפוֹ הָעַכָּבִישׁ, וְלֹא שָׁנָה זֶה שֶׁנָּפַל עָלָיו גַּל וַהֲרָגוֹ, אוֹ אֶבֶן שֶׁנִּדַּלְדְּלָה מִן הָהָר וְנָפְלָה עַל אִילָן וְנִשְׁבַּר, אוֹ עַל אֶבֶן אַחֶרֶת וְנִשְׁבְּרָה - כֹּל זֶה, יֹאמְרוּ, אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא. גַּם אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנִּלְחָמִים זֶה עִם זֶה עַל מַלְכוּת גְדוֹלָה - כְּמוֹ עֲדַת כְּלָבִים שֶׁנִּלְחָמִים עַל נְבֵלָה, וְאֵין לָזֶה סִבָּה מִן הַכּוֹכָבִים. גַּם הֱיוֹת זֶה עָשִׁיר וְזֶה רָשׁ, זֶה בַּעַל בָּנִים וְזֶה עָקָר - יֹאמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁהוּא מִקְרֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יֹאמְרוּ, מְאֹרְעוֹת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד, בֵּין מִין אָדָם בֵּין מִין בְּהֵמָה בֵּין מִין אִילָנוֹת וְהַמַּחְצָבוֹת - הַכֹּל מִקְרֶה. אֲבָל הֱיוֹת הַמִּינִים כֻּלָּן, וּדְבָרִים הַכְּלוּלִין בְּכֹל הָעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה נֶפֶשׁ חַיָּה* - הַכֹּל מִכֹּחַ הַגַּלְגַּלִּים, שֶׁעִקָּרוֹ מֵעִם הַקב"ה.
בדת משה אין מקרה
וּבָזֶה הִיא הַמַּחְלֹקֶת, שֶׁבַּעֲלֵי דָּת הָאֱמֶת, וְהִיא דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא יֹאמְרוּ שֶׁמְּאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם מִקְרֶה, אֶלָּא מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָתוֹ: "כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דברים לב, ד), וּפֵרֵשׁ הַנָּבִיא: "אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיה לב, יט). וְעַל דָּבָר זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה וְהֵעִידָה, וְאָמְרָה לְיִשְׂרָאֵל: אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ לִי, וְאָבִיא עֲלֵיכֶם פֻּרְעָנוּת, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁאוֹתָהּ הַפֻּרְעָנוּת אֵינָה יִסּוּרִין עַל חַטַּאתְכֶם, אֶלָא קֶרִי* וּמְאֹרָע מִשְּׁאָר מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּקֶרִי - אֲנִי אוֹסִיף עֲלֵיכֶם מֵאוֹתוֹ הַקֶּרִי. זֶה שֶׁכָּתוּב: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי - וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (ויקרא כו, כא-כח). זֶה עִקַּר דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכֹּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁיֶּאֶרְעוּ לִבְנֵי אָדָם דִּין וּמִשְׁפָּט. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים: "אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְלֹא יִסּוּרִין בְּלֹא עָווֹן" (שבת נה ע"א).
לאדם יש בחירה
וּדְעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁעִקָּרֵי דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְגַם הַפִילוֹסוֹפִים כֻּלָּם מוֹדִים בּוֹ, שֶׁכֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם מָסוּר לָהֶן*, וְאֵין שָׁם לֹא מוֹשֵׁךְ וְלֹא כּוֹפֶה, אֶלָּא אִם יִרְצֶה לַעֲבֹד אֶת ה' וְיִהְיֶה חָכָם וְיוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ - יַעֲשֶׂה, וְאִם יִרְצֶה לָלֶכֶת בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְלָרוּץ עִם הַגַּנָּבִים וְלִצְפֹּן* עִם הַחַטָּאִים וְהַנּוֹאֲפִים - יַעֲשֶׂה, וְאֵין שָׁם טֶבַע וְלֹא מוֹלָד שֶׁמּוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לְאֶחָד מִן הַדְּרָכִים כְּלָל. וּלְפִיכָךְ נִצְטַוָּה*, וְנֶאֱמַר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ וְלֹא תַּעֲשֶׂה כָּךְ. וְכַמָּה דְּבָרִים בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ בְּרֹב הַחִבּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, וּבִשְׁאָר הַחִבּוּרִים. וְכֵן יֵשׁ לָנוּ רְאָיוֹת שֶׁל דַּעַת שֶׁאֵין מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם* כִּמְאֹרְעוֹת הַבְּהֵמָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים.
___________________________________
עִלָּה מִלְּמַעְלָה – ה' לא משגיח ולא גוזר מה יקרה בעולם. לֹא מוֹלָד – המאורע אינו מושפע ממזל לידתו. וְלֹא שָׁנָה – לא שונה. שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה נֶפֶשׁ חַיָּה – דברים שהם חלק מהטבע ולא ממעשה הבריות בעולם. קֶרִי – מקרה. מָסוּר לָהֶן – לבחירתם החופשית. וְלִצְפֹּן – להתחבא. נִצְטַוָּה – במצוות ה'. שֶׁאֵין מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם וכו' – על האדם ישנה השגחה פרטית.
ביאורים
הרמב"ם הסביר את דעת חכמי ישראל שהעולם התחדש מהאין. לאחר מכן הובא ההסבר על אופן ההשגחה של ה' בעולם, כלומר הכלים שבהם הוא משתמש, והם הכוכבים. בנקודה זו היה נראה שחכמי ישראל הסכימו עם חכמי אותה התקופה שלמדו את טבע המציאות, כאילו הכוכבים הם בעלי חיות. בקטע זה מתברר שסוגיית ההשגחה הינה רחבה יותר וחכמי ישראל אינם מסכימים כלל עם חכמי האומות. עיקרה של ההשגחה כמבואר כאן הוא לבטא את הקשר של ה' אל העולם ובני האדם שבו. חכמי הגויים לא יכולים להבין את תוכנה של השגחה זו – לדעתם כל השתלשלות ההשפעות של הבורא דרך הכוכבים הינה במקרה, ולא במשפט.
אחד העיקרים של התורה שלנו הוא האמונה בהשגחה הבאה בדין ובמשפט. אמונה זו קשורה בקשר הדוק לאמונה בחידוש העולם. ה' חידש את כל הנבראים ואף ציווה אותם במצוותיו. השכר והעונש על קיום המצוות מדגימים שהקב"ה שולט בכל ענייני הטבע. אף על פי שבנוגע לאופן הבסיסי של הקשר בין הבורא לעולם חכמי הגויים סבורים כמו חכמי ישראל, האמונה של השגחת ה' רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב.
עיקר נוסף מעיקרי תורת משה הוא האמונה ב'בחירה'. הפילוסופים גם הם מאמינים בבחירה, אבל לפי מאמיני גזֵרת הכוכבים גורלו של האדם קבוע מראש. אנו מאמינים כי בכל דבר בעולם הבחירה נתונה ביד האדם, אם ירצה לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו – הרשות בידו, ואם ירצה להצטרף לרשעים ולהתחבר לגנבים – יכול לעשות כן, כי אין בטבע דבר שימשוך אותו לאחד מהצדדים. השגחת ה' מתייחסת כאמור לכל פרט, אבל איננה משפיעה על כוח הבחירה שנתן לנו ה' לפני כל מעשה.
הרחבות
בחירה חופשית
שֶׁכֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם מָסוּר לָהֶן, וְאֵין שָׁם לֹא מוֹשֵׁךְ וְלֹא כּוֹפֶה. הרמב"ם מבאר שלאדם נתונה יכולת בחירה מלאה על מעשיו. על הימצאות יכולת הבחירה כתבו רבים, נביא את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין : "בריאת העולם היה כדי שיזכו הנבראים על ידי השתדלותם ולא יאכלו נהמא דכיסופא" [ישראל קדושים אות ז, ד"ה וכן בכל]. כלומר, הקב"ה ברא את העולם כשבתוכו קיימת יכולת בחירה, ובעקבותיה יוכל האדם לקבל את גמולו. הסיבה לכך שהקב"ה ברא את העולם דווקא בצורה הזו היא כדי להיטיב לאדם בצורה הכי גדולה ומלאה.
הקב"ה יכול היה לתת לברואיו מלכתחילה את כל הטוב בלא גבול ומבלי שייאלצו לעבוד כדי לקבל אותו. אבל אילו היו הברואים מקבלים את הטוב בצורה הזו – היו מתביישים במתנתם כיוון שזו מתנת חסד גמורה שלא עמלו בשבילה כלל (ומסיבה זו היא מכונה "נהמא דכיסופא" – לחם של בושה, של מתנה – שבושה לקבלה). לכן ברא אלוהים בעולמו יכולת בחירה, יצר טוב ויצר רע, והאדם מצֻווה לבחור בחיים ובטוב. כפי שכותבת התורה: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" [דברים ל, יט]. בעקבות יכולת הבחירה החופשית, האדם מקבל את שכרו על כך שבחר מרצונו החופשי לעשות טוב, ולכן האדם לא יתבייש בשכרו. כך יקבל את הטוב באופן הכי שלם ואידיאלי.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
