ישיבה
בית המדרש
וְכֹל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל פִילוֹסוֹפִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַכֹּל עַל יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים יֵעָשֶׂה, יֹאמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁיֶּאֱרַע לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי אָדָם מִן הַמְּאֹרָעוֹת הוּא מִקְרֶה, וְאֵין לוֹ עִלָּה מִלְּמַעְלָה*, וְלֹא יוֹעִיל לוֹ לֹא מוֹלָד* וְלֹא טֶבַע. וְלֹא שָׁנָה* אֶצְלָם זֶה הָאִישׁ שֶׁטְּרָפוֹ אֲרִי כְּשֶׁפָּגַע בּוֹ, אוֹ זֶה הָעַכְבָּר שֶׁטְּרָפוֹ הֶחָתוּל, אוֹ זֶה הַזְּבוּב שֶׁטְּרָפוֹ הָעַכָּבִישׁ, וְלֹא שָׁנָה זֶה שֶׁנָּפַל עָלָיו גַּל וַהֲרָגוֹ, אוֹ אֶבֶן שֶׁנִּדַּלְדְּלָה מִן הָהָר וְנָפְלָה עַל אִילָן וְנִשְׁבַּר, אוֹ עַל אֶבֶן אַחֶרֶת וְנִשְׁבְּרָה - כֹּל זֶה, יֹאמְרוּ, אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא. גַּם אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנִּלְחָמִים זֶה עִם זֶה עַל מַלְכוּת גְדוֹלָה - כְּמוֹ עֲדַת כְּלָבִים שֶׁנִּלְחָמִים עַל נְבֵלָה, וְאֵין לָזֶה סִבָּה מִן הַכּוֹכָבִים. גַּם הֱיוֹת זֶה עָשִׁיר וְזֶה רָשׁ, זֶה בַּעַל בָּנִים וְזֶה עָקָר - יֹאמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁהוּא מִקְרֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יֹאמְרוּ, מְאֹרְעוֹת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד, בֵּין מִין אָדָם בֵּין מִין בְּהֵמָה בֵּין מִין אִילָנוֹת וְהַמַּחְצָבוֹת - הַכֹּל מִקְרֶה. אֲבָל הֱיוֹת הַמִּינִים כֻּלָּן, וּדְבָרִים הַכְּלוּלִין בְּכֹל הָעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה נֶפֶשׁ חַיָּה* - הַכֹּל מִכֹּחַ הַגַּלְגַּלִּים, שֶׁעִקָּרוֹ מֵעִם הַקב"ה.
בדת משה אין מקרה
וּבָזֶה הִיא הַמַּחְלֹקֶת, שֶׁבַּעֲלֵי דָּת הָאֱמֶת, וְהִיא דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא יֹאמְרוּ שֶׁמְּאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם מִקְרֶה, אֶלָּא מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָתוֹ: "כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דברים לב, ד), וּפֵרֵשׁ הַנָּבִיא: "אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיה לב, יט). וְעַל דָּבָר זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה וְהֵעִידָה, וְאָמְרָה לְיִשְׂרָאֵל: אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ לִי, וְאָבִיא עֲלֵיכֶם פֻּרְעָנוּת, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁאוֹתָהּ הַפֻּרְעָנוּת אֵינָה יִסּוּרִין עַל חַטַּאתְכֶם, אֶלָא קֶרִי* וּמְאֹרָע מִשְּׁאָר מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּקֶרִי - אֲנִי אוֹסִיף עֲלֵיכֶם מֵאוֹתוֹ הַקֶּרִי. זֶה שֶׁכָּתוּב: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי - וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (ויקרא כו, כא-כח). זֶה עִקַּר דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכֹּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁיֶּאֶרְעוּ לִבְנֵי אָדָם דִּין וּמִשְׁפָּט. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים: "אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְלֹא יִסּוּרִין בְּלֹא עָווֹן" (שבת נה ע"א).
לאדם יש בחירה
וּדְעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁעִקָּרֵי דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְגַם הַפִילוֹסוֹפִים כֻּלָּם מוֹדִים בּוֹ, שֶׁכֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם מָסוּר לָהֶן*, וְאֵין שָׁם לֹא מוֹשֵׁךְ וְלֹא כּוֹפֶה, אֶלָּא אִם יִרְצֶה לַעֲבֹד אֶת ה' וְיִהְיֶה חָכָם וְיוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ - יַעֲשֶׂה, וְאִם יִרְצֶה לָלֶכֶת בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְלָרוּץ עִם הַגַּנָּבִים וְלִצְפֹּן* עִם הַחַטָּאִים וְהַנּוֹאֲפִים - יַעֲשֶׂה, וְאֵין שָׁם טֶבַע וְלֹא מוֹלָד שֶׁמּוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לְאֶחָד מִן הַדְּרָכִים כְּלָל. וּלְפִיכָךְ נִצְטַוָּה*, וְנֶאֱמַר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ וְלֹא תַּעֲשֶׂה כָּךְ. וְכַמָּה דְּבָרִים בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ בְּרֹב הַחִבּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, וּבִשְׁאָר הַחִבּוּרִים. וְכֵן יֵשׁ לָנוּ רְאָיוֹת שֶׁל דַּעַת שֶׁאֵין מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם* כִּמְאֹרְעוֹת הַבְּהֵמָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים.
___________________________________
עִלָּה מִלְּמַעְלָה – ה' לא משגיח ולא גוזר מה יקרה בעולם. לֹא מוֹלָד – המאורע אינו מושפע ממזל לידתו. וְלֹא שָׁנָה – לא שונה. שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה נֶפֶשׁ חַיָּה – דברים שהם חלק מהטבע ולא ממעשה הבריות בעולם. קֶרִי – מקרה. מָסוּר לָהֶן – לבחירתם החופשית. וְלִצְפֹּן – להתחבא. נִצְטַוָּה – במצוות ה'. שֶׁאֵין מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם וכו' – על האדם ישנה השגחה פרטית.
ביאורים
הרמב"ם הסביר את דעת חכמי ישראל שהעולם התחדש מהאין. לאחר מכן הובא ההסבר על אופן ההשגחה של ה' בעולם, כלומר הכלים שבהם הוא משתמש, והם הכוכבים. בנקודה זו היה נראה שחכמי ישראל הסכימו עם חכמי אותה התקופה שלמדו את טבע המציאות, כאילו הכוכבים הם בעלי חיות. בקטע זה מתברר שסוגיית ההשגחה הינה רחבה יותר וחכמי ישראל אינם מסכימים כלל עם חכמי האומות. עיקרה של ההשגחה כמבואר כאן הוא לבטא את הקשר של ה' אל העולם ובני האדם שבו. חכמי הגויים לא יכולים להבין את תוכנה של השגחה זו – לדעתם כל השתלשלות ההשפעות של הבורא דרך הכוכבים הינה במקרה, ולא במשפט.
אחד העיקרים של התורה שלנו הוא האמונה בהשגחה הבאה בדין ובמשפט. אמונה זו קשורה בקשר הדוק לאמונה בחידוש העולם. ה' חידש את כל הנבראים ואף ציווה אותם במצוותיו. השכר והעונש על קיום המצוות מדגימים שהקב"ה שולט בכל ענייני הטבע. אף על פי שבנוגע לאופן הבסיסי של הקשר בין הבורא לעולם חכמי הגויים סבורים כמו חכמי ישראל, האמונה של השגחת ה' רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב.
עיקר נוסף מעיקרי תורת משה הוא האמונה ב'בחירה'. הפילוסופים גם הם מאמינים בבחירה, אבל לפי מאמיני גזֵרת הכוכבים גורלו של האדם קבוע מראש. אנו מאמינים כי בכל דבר בעולם הבחירה נתונה ביד האדם, אם ירצה לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו – הרשות בידו, ואם ירצה להצטרף לרשעים ולהתחבר לגנבים – יכול לעשות כן, כי אין בטבע דבר שימשוך אותו לאחד מהצדדים. השגחת ה' מתייחסת כאמור לכל פרט, אבל איננה משפיעה על כוח הבחירה שנתן לנו ה' לפני כל מעשה.
הרחבות
בחירה חופשית
שֶׁכֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם מָסוּר לָהֶן, וְאֵין שָׁם לֹא מוֹשֵׁךְ וְלֹא כּוֹפֶה. הרמב"ם מבאר שלאדם נתונה יכולת בחירה מלאה על מעשיו. על הימצאות יכולת הבחירה כתבו רבים, נביא את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין : "בריאת העולם היה כדי שיזכו הנבראים על ידי השתדלותם ולא יאכלו נהמא דכיסופא" [ישראל קדושים אות ז, ד"ה וכן בכל]. כלומר, הקב"ה ברא את העולם כשבתוכו קיימת יכולת בחירה, ובעקבותיה יוכל האדם לקבל את גמולו. הסיבה לכך שהקב"ה ברא את העולם דווקא בצורה הזו היא כדי להיטיב לאדם בצורה הכי גדולה ומלאה.
הקב"ה יכול היה לתת לברואיו מלכתחילה את כל הטוב בלא גבול ומבלי שייאלצו לעבוד כדי לקבל אותו. אבל אילו היו הברואים מקבלים את הטוב בצורה הזו – היו מתביישים במתנתם כיוון שזו מתנת חסד גמורה שלא עמלו בשבילה כלל (ומסיבה זו היא מכונה "נהמא דכיסופא" – לחם של בושה, של מתנה – שבושה לקבלה). לכן ברא אלוהים בעולמו יכולת בחירה, יצר טוב ויצר רע, והאדם מצֻווה לבחור בחיים ובטוב. כפי שכותבת התורה: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" [דברים ל, יט]. בעקבות יכולת הבחירה החופשית, האדם מקבל את שכרו על כך שבחר מרצונו החופשי לעשות טוב, ולכן האדם לא יתבייש בשכרו. כך יקבל את הטוב באופן הכי שלם ואידיאלי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
