ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְכֹל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל פִילוֹסוֹפִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַכֹּל עַל יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים יֵעָשֶׂה, יֹאמְרוּ שֶׁזֶּה שֶׁיֶּאֱרַע לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי אָדָם מִן הַמְּאֹרָעוֹת הוּא מִקְרֶה, וְאֵין לוֹ עִלָּה מִלְּמַעְלָה*, וְלֹא יוֹעִיל לוֹ לֹא מוֹלָד* וְלֹא טֶבַע. וְלֹא שָׁנָה* אֶצְלָם זֶה הָאִישׁ שֶׁטְּרָפוֹ אֲרִי כְּשֶׁפָּגַע בּוֹ, אוֹ זֶה הָעַכְבָּר שֶׁטְּרָפוֹ הֶחָתוּל, אוֹ זֶה הַזְּבוּב שֶׁטְּרָפוֹ הָעַכָּבִישׁ, וְלֹא שָׁנָה זֶה שֶׁנָּפַל עָלָיו גַּל וַהֲרָגוֹ, אוֹ אֶבֶן שֶׁנִּדַּלְדְּלָה מִן הָהָר וְנָפְלָה עַל אִילָן וְנִשְׁבַּר, אוֹ עַל אֶבֶן אַחֶרֶת וְנִשְׁבְּרָה - כֹּל זֶה, יֹאמְרוּ, אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא. גַּם אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנִּלְחָמִים זֶה עִם זֶה עַל מַלְכוּת גְדוֹלָה - כְּמוֹ עֲדַת כְּלָבִים שֶׁנִּלְחָמִים עַל נְבֵלָה, וְאֵין לָזֶה סִבָּה מִן הַכּוֹכָבִים. גַּם הֱיוֹת זֶה עָשִׁיר וְזֶה רָשׁ, זֶה בַּעַל בָּנִים וְזֶה עָקָר - יֹאמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁהוּא מִקְרֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יֹאמְרוּ, מְאֹרְעוֹת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד, בֵּין מִין אָדָם בֵּין מִין בְּהֵמָה בֵּין מִין אִילָנוֹת וְהַמַּחְצָבוֹת - הַכֹּל מִקְרֶה. אֲבָל הֱיוֹת הַמִּינִים כֻּלָּן, וּדְבָרִים הַכְּלוּלִין בְּכֹל הָעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה נֶפֶשׁ חַיָּה* - הַכֹּל מִכֹּחַ הַגַּלְגַּלִּים, שֶׁעִקָּרוֹ מֵעִם הַקב"ה.
בדת משה אין מקרה
וּבָזֶה הִיא הַמַּחְלֹקֶת, שֶׁבַּעֲלֵי דָּת הָאֱמֶת, וְהִיא דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא יֹאמְרוּ שֶׁמְּאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם מִקְרֶה, אֶלָּא מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָתוֹ: "כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דברים לב, ד), וּפֵרֵשׁ הַנָּבִיא: "אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיה לב, יט). וְעַל דָּבָר זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה וְהֵעִידָה, וְאָמְרָה לְיִשְׂרָאֵל: אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ לִי, וְאָבִיא עֲלֵיכֶם פֻּרְעָנוּת, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁאוֹתָהּ הַפֻּרְעָנוּת אֵינָה יִסּוּרִין עַל חַטַּאתְכֶם, אֶלָא קֶרִי* וּמְאֹרָע מִשְּׁאָר מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּקֶרִי - אֲנִי אוֹסִיף עֲלֵיכֶם מֵאוֹתוֹ הַקֶּרִי. זֶה שֶׁכָּתוּב: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי - וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (ויקרא כו, כא-כח). זֶה עִקַּר דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכֹּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁיֶּאֶרְעוּ לִבְנֵי אָדָם דִּין וּמִשְׁפָּט. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים: "אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְלֹא יִסּוּרִין בְּלֹא עָווֹן" (שבת נה ע"א).
לאדם יש בחירה
וּדְעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁעִקָּרֵי דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְגַם הַפִילוֹסוֹפִים כֻּלָּם מוֹדִים בּוֹ, שֶׁכֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם מָסוּר לָהֶן*, וְאֵין שָׁם לֹא מוֹשֵׁךְ וְלֹא כּוֹפֶה, אֶלָּא אִם יִרְצֶה לַעֲבֹד אֶת ה' וְיִהְיֶה חָכָם וְיוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ - יַעֲשֶׂה, וְאִם יִרְצֶה לָלֶכֶת בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְלָרוּץ עִם הַגַּנָּבִים וְלִצְפֹּן* עִם הַחַטָּאִים וְהַנּוֹאֲפִים - יַעֲשֶׂה, וְאֵין שָׁם טֶבַע וְלֹא מוֹלָד שֶׁמּוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לְאֶחָד מִן הַדְּרָכִים כְּלָל. וּלְפִיכָךְ נִצְטַוָּה*, וְנֶאֱמַר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ וְלֹא תַּעֲשֶׂה כָּךְ. וְכַמָּה דְּבָרִים בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ בְּרֹב הַחִבּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, וּבִשְׁאָר הַחִבּוּרִים. וְכֵן יֵשׁ לָנוּ רְאָיוֹת שֶׁל דַּעַת שֶׁאֵין מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם* כִּמְאֹרְעוֹת הַבְּהֵמָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים.
___________________________________
עִלָּה מִלְּמַעְלָה – ה' לא משגיח ולא גוזר מה יקרה בעולם. לֹא מוֹלָד – המאורע אינו מושפע ממזל לידתו. וְלֹא שָׁנָה – לא שונה. שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה נֶפֶשׁ חַיָּה – דברים שהם חלק מהטבע ולא ממעשה הבריות בעולם. קֶרִי – מקרה. מָסוּר לָהֶן – לבחירתם החופשית. וְלִצְפֹּן – להתחבא. נִצְטַוָּה – במצוות ה'. שֶׁאֵין מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם וכו' – על האדם ישנה השגחה פרטית.
ביאורים
הרמב"ם הסביר את דעת חכמי ישראל שהעולם התחדש מהאין. לאחר מכן הובא ההסבר על אופן ההשגחה של ה' בעולם, כלומר הכלים שבהם הוא משתמש, והם הכוכבים. בנקודה זו היה נראה שחכמי ישראל הסכימו עם חכמי אותה התקופה שלמדו את טבע המציאות, כאילו הכוכבים הם בעלי חיות. בקטע זה מתברר שסוגיית ההשגחה הינה רחבה יותר וחכמי ישראל אינם מסכימים כלל עם חכמי האומות. עיקרה של ההשגחה כמבואר כאן הוא לבטא את הקשר של ה' אל העולם ובני האדם שבו. חכמי הגויים לא יכולים להבין את תוכנה של השגחה זו – לדעתם כל השתלשלות ההשפעות של הבורא דרך הכוכבים הינה במקרה, ולא במשפט.
אחד העיקרים של התורה שלנו הוא האמונה בהשגחה הבאה בדין ובמשפט. אמונה זו קשורה בקשר הדוק לאמונה בחידוש העולם. ה' חידש את כל הנבראים ואף ציווה אותם במצוותיו. השכר והעונש על קיום המצוות מדגימים שהקב"ה שולט בכל ענייני הטבע. אף על פי שבנוגע לאופן הבסיסי של הקשר בין הבורא לעולם חכמי הגויים סבורים כמו חכמי ישראל, האמונה של השגחת ה' רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב.
עיקר נוסף מעיקרי תורת משה הוא האמונה ב'בחירה'. הפילוסופים גם הם מאמינים בבחירה, אבל לפי מאמיני גזֵרת הכוכבים גורלו של האדם קבוע מראש. אנו מאמינים כי בכל דבר בעולם הבחירה נתונה ביד האדם, אם ירצה לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו – הרשות בידו, ואם ירצה להצטרף לרשעים ולהתחבר לגנבים – יכול לעשות כן, כי אין בטבע דבר שימשוך אותו לאחד מהצדדים. השגחת ה' מתייחסת כאמור לכל פרט, אבל איננה משפיעה על כוח הבחירה שנתן לנו ה' לפני כל מעשה.
הרחבות
בחירה חופשית
שֶׁכֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם מָסוּר לָהֶן, וְאֵין שָׁם לֹא מוֹשֵׁךְ וְלֹא כּוֹפֶה. הרמב"ם מבאר שלאדם נתונה יכולת בחירה מלאה על מעשיו. על הימצאות יכולת הבחירה כתבו רבים, נביא את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין : "בריאת העולם היה כדי שיזכו הנבראים על ידי השתדלותם ולא יאכלו נהמא דכיסופא" [ישראל קדושים אות ז, ד"ה וכן בכל]. כלומר, הקב"ה ברא את העולם כשבתוכו קיימת יכולת בחירה, ובעקבותיה יוכל האדם לקבל את גמולו. הסיבה לכך שהקב"ה ברא את העולם דווקא בצורה הזו היא כדי להיטיב לאדם בצורה הכי גדולה ומלאה.
הקב"ה יכול היה לתת לברואיו מלכתחילה את כל הטוב בלא גבול ומבלי שייאלצו לעבוד כדי לקבל אותו. אבל אילו היו הברואים מקבלים את הטוב בצורה הזו – היו מתביישים במתנתם כיוון שזו מתנת חסד גמורה שלא עמלו בשבילה כלל (ומסיבה זו היא מכונה "נהמא דכיסופא" – לחם של בושה, של מתנה – שבושה לקבלה). לכן ברא אלוהים בעולמו יכולת בחירה, יצר טוב ויצר רע, והאדם מצֻווה לבחור בחיים ובטוב. כפי שכותבת התורה: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" [דברים ל, יט]. בעקבות יכולת הבחירה החופשית, האדם מקבל את שכרו על כך שבחר מרצונו החופשי לעשות טוב, ולכן האדם לא יתבייש בשכרו. כך יקבל את הטוב באופן הכי שלם ואידיאלי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
