ישיבה
בית המדרש
וְהָיָה מִכְּלַל הַשֳּׁרָשִׁים הָהֵם אֲשֶׁר הֱעִירוֹנוּ עֲלֵיהֶם - הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַחִלּוֹנוּ לְסַפֵּר בַּאֲמִתַּת הָעוֹלָם הַבָּא וְהֶאֱרַכְנוּ בּוֹ, וְזָכַרְנוּ רְאָיוֹת דִּבְרֵי הַכָּתוּב וּרְאָיוֹת דִּבְרֵי חֲזַ"ל עָלָיו, וּפֵרַשְׁנוּ מַה שֶּׁרָאוּי לְאַנְשֵׁי חָכְמָה. וּבֵאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק, וְהוֹדַעְנוּ הַסִּבָּה אֲשֶׁר שָׂמַתְנוּ לְבָאֵר לְכַוֵּן הָעוֹלָם הַבָּא מִבִּלְתִּי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְאָמַרְנוּ, שֶׁלֹּא רָאִינוּ בְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים רַק* תְּחִיַּת הַמֵּתִים לְבַד, הֲיָקוּמוּ עֲרֻמִּים אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַשְּׁאֵלוֹת. אָמְנָם הָעוֹלָם הַבָּא שְׁכָחוּהוּ לְגַמְרֵי.
וְעוֹד, שֶׁאֲנַחְנוּ בֵּאַרְנוּ שָׁם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים הִיא פִּנָּה* מִפִּנּוֹת תּוֹרַת מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵינָהּ הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, הוּא* חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל זֶה כְּדֵי לְבָאֵר הַסָּפֵק* הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יַחְשֹׁב שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְשֶׁלֹּא נִזְכַּר בָּהּ גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא בְּבֵאוּר. וּבֵאַרְנוּ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה לְפִי מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהַתּוֹרָה כִּוְּנָה אֶל הַתַּכְלִית בָּעֹנֶשׁ, וְהִיא הַכָּרֵת מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הָעִנְיָנִים בְּעַצְמָם הֵם אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ וְהֶאֱרַכְנוּ בָּהֶם גַּם בְּחִבּוּר בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה.
אֲבָל בְּפֶרֶק חֵלֶק בֵּאַרְנוּ שָׁם כְּמוֹ שֶׁיִּמְצָאֵהוּ מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בּוֹ, אַחַר שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בִּדְבַר הָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַרְנוּ שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים פִּנַּת הַתּוֹרָה, וְאֵין חֵלֶק לְמִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין בָּהּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. אָמְנָם, אֵינָהּ הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן*. וְכֵן בַּחִבּוּר מָנִינוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְלַלְנוּם בְּמִסְפָּר, וְאָמַרְנוּ שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, מִיִּרְאָתֵנוּ שֶׁיֶּחְסַר אֶחָד מִן הַמַּעְתִּיקִים אֶחָד, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא זָכַרְנוּ אוֹתָהּ.
תחיית המתים
וּמִכְּלַל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שֶׁמָּנִינוּ שָׁם, הַכּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. וְכַאֲשֶׁר זָכַרְנוּ הָעוֹלָם הַבָּא, בֵּאַרְנוּ גַּם כֵּן שָׁם שֶׁהוּא הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, וְאָמַרְנוּ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "וְזֶה הַשָּׂכָר אֲשֶׁר אֵין שָׂכָר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְטוֹבָה אֲשֶׁר אֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה".
___________________________________
רַק – אלא. פִּנָּה – יסוד ועיקר. הוּא – התכלית היא. הַסָּפֵק – השאלה, הקושי. הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן – המטרה הסופית.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך ואומר שאחד העיקרים, שאותם ביאר ובהם הרחיב, הוא העולם הבא . הוא ביאר יסוד זה, וכמעט ולא הרחיב בעניין אחר – תחיית המתים . הסיבה לכך היא שהרמב"ם ראה שהעולם מתעסק הרבה ב'תחיית המתים'. בני האדם שואלים ודנים האם יקומו המתים בלבושיהם אם לאו ובשאלות כגון אלו, אך בעולם הבא עצמו – לא הייתה התעסקות, לפיכך החליט להרחיב בעניין העולם הבא.
הרמב"ם ביאר שם שתחיית המתים היא עיקר חשוב, אף שאינה תכלית הכל. התכלית לפי דברי הרמב"ם – זהו העולם הבא. השכר והעונש העיקריים – גם הם רק בעולם הבא: השכר הוא הדבקות בקב"ה ונחילה של העולם הבא, והעונש הוא הגירוש והמרחק הרב מהעולם הבא, מהקִרבה לקב"ה.
תחיית המתים קיבלה התייחסות אחרי האריכות בדבר העולם הבא. הרמב"ם הזכיר שם שתחיית המתים היא יסוד חשוב ומהותי בתורתנו, ואין לכופר בה חלק בתורה. גם במשנה תורה מנה הרמב"ם את אלו שאין להם חלק לעולם הבא, וכלל את הכופר בתחיית המתים במניינם, וסיים והדגיש את המניין המדויק של העיקרים, כדי שאיש לא ישמיט את אחד העיקרים המנויים. הטענה שלפי הרמב"ם אין תחיית המתים אינה נכונה כלל. לא רק שלדעת הרמב"ם יש תחיית המתים, אלא זה גם נחשב לשיטתו לאחד מעיקרי האמונה. מה שנכון הוא שלדעת הרמב"ם תחיית המתים (אף שתתקיים ודאי) אינה עיקר התכלית והייעוד של האדם ושל העולם.
הרחבות
כופר בתחית המתים
מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא... הַכּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. המשנה אומרת: "ואלו אין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה" [סנהדרין י, א]. כך גם כותב הרמב"ם: "ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... והכופרים בתחיית המתים" [הלכות תשובה ג, ח]. אך רש"י מסביר את המשנה בצורה שונה: "האומר אין תחיית המתים מן התורה. שכופר במדרשים דדרשינן (– שדרשו ולמדו אותם) בגמרא... מניין (– מהיכן נלמד) לתחיית המתים מן התורה ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא (– שלא רמוזים בתורה) כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו... הלכך כופר גמור הוא" [סנהדרין צ.]. לפי רש"י, גם אדם המאמין בתחיית המתים וסובר שבעתיד יקומו המתים לתחייה – אם אינו מאמין שתחיית המתים היא מהתורה, כלומר כופר בדרשות חז"ל שדרשו והוכיחו שתחיית המתים אינה מופיעה רק בתורה שבעל פה אלא כבר כתובה ורמוזה בתורה שבכתב – הוא כופר גמור, ואין לו חלק לעולם הבא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
