ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְהָיָה מִכְּלַל הַשֳּׁרָשִׁים הָהֵם אֲשֶׁר הֱעִירוֹנוּ עֲלֵיהֶם - הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַחִלּוֹנוּ לְסַפֵּר בַּאֲמִתַּת הָעוֹלָם הַבָּא וְהֶאֱרַכְנוּ בּוֹ, וְזָכַרְנוּ רְאָיוֹת דִּבְרֵי הַכָּתוּב וּרְאָיוֹת דִּבְרֵי חֲזַ"ל עָלָיו, וּפֵרַשְׁנוּ מַה שֶּׁרָאוּי לְאַנְשֵׁי חָכְמָה. וּבֵאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק, וְהוֹדַעְנוּ הַסִּבָּה אֲשֶׁר שָׂמַתְנוּ לְבָאֵר לְכַוֵּן הָעוֹלָם הַבָּא מִבִּלְתִּי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְאָמַרְנוּ, שֶׁלֹּא רָאִינוּ בְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים רַק* תְּחִיַּת הַמֵּתִים לְבַד, הֲיָקוּמוּ עֲרֻמִּים אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַשְּׁאֵלוֹת. אָמְנָם הָעוֹלָם הַבָּא שְׁכָחוּהוּ לְגַמְרֵי.
וְעוֹד, שֶׁאֲנַחְנוּ בֵּאַרְנוּ שָׁם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים הִיא פִּנָּה* מִפִּנּוֹת תּוֹרַת מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵינָהּ הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, הוּא* חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל זֶה כְּדֵי לְבָאֵר הַסָּפֵק* הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יַחְשֹׁב שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְשֶׁלֹּא נִזְכַּר בָּהּ גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא בְּבֵאוּר. וּבֵאַרְנוּ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה לְפִי מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהַתּוֹרָה כִּוְּנָה אֶל הַתַּכְלִית בָּעֹנֶשׁ, וְהִיא הַכָּרֵת מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הָעִנְיָנִים בְּעַצְמָם הֵם אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ וְהֶאֱרַכְנוּ בָּהֶם גַּם בְּחִבּוּר בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה.
אֲבָל בְּפֶרֶק חֵלֶק בֵּאַרְנוּ שָׁם כְּמוֹ שֶׁיִּמְצָאֵהוּ מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בּוֹ, אַחַר שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בִּדְבַר הָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַרְנוּ שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים פִּנַּת הַתּוֹרָה, וְאֵין חֵלֶק לְמִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין בָּהּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. אָמְנָם, אֵינָהּ הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן*. וְכֵן בַּחִבּוּר מָנִינוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְלַלְנוּם בְּמִסְפָּר, וְאָמַרְנוּ שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, מִיִּרְאָתֵנוּ שֶׁיֶּחְסַר אֶחָד מִן הַמַּעְתִּיקִים אֶחָד, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא זָכַרְנוּ אוֹתָהּ.
תחיית המתים
וּמִכְּלַל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שֶׁמָּנִינוּ שָׁם, הַכּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. וְכַאֲשֶׁר זָכַרְנוּ הָעוֹלָם הַבָּא, בֵּאַרְנוּ גַּם כֵּן שָׁם שֶׁהוּא הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, וְאָמַרְנוּ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "וְזֶה הַשָּׂכָר אֲשֶׁר אֵין שָׂכָר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְטוֹבָה אֲשֶׁר אֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה".
___________________________________
רַק – אלא. פִּנָּה – יסוד ועיקר. הוּא – התכלית היא. הַסָּפֵק – השאלה, הקושי. הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן – המטרה הסופית.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך ואומר שאחד העיקרים, שאותם ביאר ובהם הרחיב, הוא העולם הבא . הוא ביאר יסוד זה, וכמעט ולא הרחיב בעניין אחר – תחיית המתים . הסיבה לכך היא שהרמב"ם ראה שהעולם מתעסק הרבה ב'תחיית המתים'. בני האדם שואלים ודנים האם יקומו המתים בלבושיהם אם לאו ובשאלות כגון אלו, אך בעולם הבא עצמו – לא הייתה התעסקות, לפיכך החליט להרחיב בעניין העולם הבא.
הרמב"ם ביאר שם שתחיית המתים היא עיקר חשוב, אף שאינה תכלית הכל. התכלית לפי דברי הרמב"ם – זהו העולם הבא. השכר והעונש העיקריים – גם הם רק בעולם הבא: השכר הוא הדבקות בקב"ה ונחילה של העולם הבא, והעונש הוא הגירוש והמרחק הרב מהעולם הבא, מהקִרבה לקב"ה.
תחיית המתים קיבלה התייחסות אחרי האריכות בדבר העולם הבא. הרמב"ם הזכיר שם שתחיית המתים היא יסוד חשוב ומהותי בתורתנו, ואין לכופר בה חלק בתורה. גם במשנה תורה מנה הרמב"ם את אלו שאין להם חלק לעולם הבא, וכלל את הכופר בתחיית המתים במניינם, וסיים והדגיש את המניין המדויק של העיקרים, כדי שאיש לא ישמיט את אחד העיקרים המנויים. הטענה שלפי הרמב"ם אין תחיית המתים אינה נכונה כלל. לא רק שלדעת הרמב"ם יש תחיית המתים, אלא זה גם נחשב לשיטתו לאחד מעיקרי האמונה. מה שנכון הוא שלדעת הרמב"ם תחיית המתים (אף שתתקיים ודאי) אינה עיקר התכלית והייעוד של האדם ושל העולם.
הרחבות
כופר בתחית המתים
מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא... הַכּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. המשנה אומרת: "ואלו אין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה" [סנהדרין י, א]. כך גם כותב הרמב"ם: "ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... והכופרים בתחיית המתים" [הלכות תשובה ג, ח]. אך רש"י מסביר את המשנה בצורה שונה: "האומר אין תחיית המתים מן התורה. שכופר במדרשים דדרשינן (– שדרשו ולמדו אותם) בגמרא... מניין (– מהיכן נלמד) לתחיית המתים מן התורה ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא (– שלא רמוזים בתורה) כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו... הלכך כופר גמור הוא" [סנהדרין צ.]. לפי רש"י, גם אדם המאמין בתחיית המתים וסובר שבעתיד יקומו המתים לתחייה – אם אינו מאמין שתחיית המתים היא מהתורה, כלומר כופר בדרשות חז"ל שדרשו והוכיחו שתחיית המתים אינה מופיעה רק בתורה שבעל פה אלא כבר כתובה ורמוזה בתורה שבכתב – הוא כופר גמור, ואין לו חלק לעולם הבא.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מי יושב במקום שלי?
מה זה בכלל אמונה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
