ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְהָיָה מִכְּלַל הַשֳּׁרָשִׁים הָהֵם אֲשֶׁר הֱעִירוֹנוּ עֲלֵיהֶם - הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַחִלּוֹנוּ לְסַפֵּר בַּאֲמִתַּת הָעוֹלָם הַבָּא וְהֶאֱרַכְנוּ בּוֹ, וְזָכַרְנוּ רְאָיוֹת דִּבְרֵי הַכָּתוּב וּרְאָיוֹת דִּבְרֵי חֲזַ"ל עָלָיו, וּפֵרַשְׁנוּ מַה שֶּׁרָאוּי לְאַנְשֵׁי חָכְמָה. וּבֵאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק, וְהוֹדַעְנוּ הַסִּבָּה אֲשֶׁר שָׂמַתְנוּ לְבָאֵר לְכַוֵּן הָעוֹלָם הַבָּא מִבִּלְתִּי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְאָמַרְנוּ, שֶׁלֹּא רָאִינוּ בְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים רַק* תְּחִיַּת הַמֵּתִים לְבַד, הֲיָקוּמוּ עֲרֻמִּים אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַשְּׁאֵלוֹת. אָמְנָם הָעוֹלָם הַבָּא שְׁכָחוּהוּ לְגַמְרֵי.
וְעוֹד, שֶׁאֲנַחְנוּ בֵּאַרְנוּ שָׁם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים הִיא פִּנָּה* מִפִּנּוֹת תּוֹרַת מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵינָהּ הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, הוּא* חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל זֶה כְּדֵי לְבָאֵר הַסָּפֵק* הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יַחְשֹׁב שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְשֶׁלֹּא נִזְכַּר בָּהּ גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא בְּבֵאוּר. וּבֵאַרְנוּ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה לְפִי מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהַתּוֹרָה כִּוְּנָה אֶל הַתַּכְלִית בָּעֹנֶשׁ, וְהִיא הַכָּרֵת מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הָעִנְיָנִים בְּעַצְמָם הֵם אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ וְהֶאֱרַכְנוּ בָּהֶם גַּם בְּחִבּוּר בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה.
אֲבָל בְּפֶרֶק חֵלֶק בֵּאַרְנוּ שָׁם כְּמוֹ שֶׁיִּמְצָאֵהוּ מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בּוֹ, אַחַר שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בִּדְבַר הָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַרְנוּ שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים פִּנַּת הַתּוֹרָה, וְאֵין חֵלֶק לְמִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין בָּהּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. אָמְנָם, אֵינָהּ הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן*. וְכֵן בַּחִבּוּר מָנִינוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְלַלְנוּם בְּמִסְפָּר, וְאָמַרְנוּ שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, מִיִּרְאָתֵנוּ שֶׁיֶּחְסַר אֶחָד מִן הַמַּעְתִּיקִים אֶחָד, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא זָכַרְנוּ אוֹתָהּ.
תחיית המתים
וּמִכְּלַל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שֶׁמָּנִינוּ שָׁם, הַכּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. וְכַאֲשֶׁר זָכַרְנוּ הָעוֹלָם הַבָּא, בֵּאַרְנוּ גַּם כֵּן שָׁם שֶׁהוּא הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, וְאָמַרְנוּ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "וְזֶה הַשָּׂכָר אֲשֶׁר אֵין שָׂכָר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְטוֹבָה אֲשֶׁר אֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה".
___________________________________
רַק – אלא. פִּנָּה – יסוד ועיקר. הוּא – התכלית היא. הַסָּפֵק – השאלה, הקושי. הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן – המטרה הסופית.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך ואומר שאחד העיקרים, שאותם ביאר ובהם הרחיב, הוא העולם הבא . הוא ביאר יסוד זה, וכמעט ולא הרחיב בעניין אחר – תחיית המתים . הסיבה לכך היא שהרמב"ם ראה שהעולם מתעסק הרבה ב'תחיית המתים'. בני האדם שואלים ודנים האם יקומו המתים בלבושיהם אם לאו ובשאלות כגון אלו, אך בעולם הבא עצמו – לא הייתה התעסקות, לפיכך החליט להרחיב בעניין העולם הבא.
הרמב"ם ביאר שם שתחיית המתים היא עיקר חשוב, אף שאינה תכלית הכל. התכלית לפי דברי הרמב"ם – זהו העולם הבא. השכר והעונש העיקריים – גם הם רק בעולם הבא: השכר הוא הדבקות בקב"ה ונחילה של העולם הבא, והעונש הוא הגירוש והמרחק הרב מהעולם הבא, מהקִרבה לקב"ה.
תחיית המתים קיבלה התייחסות אחרי האריכות בדבר העולם הבא. הרמב"ם הזכיר שם שתחיית המתים היא יסוד חשוב ומהותי בתורתנו, ואין לכופר בה חלק בתורה. גם במשנה תורה מנה הרמב"ם את אלו שאין להם חלק לעולם הבא, וכלל את הכופר בתחיית המתים במניינם, וסיים והדגיש את המניין המדויק של העיקרים, כדי שאיש לא ישמיט את אחד העיקרים המנויים. הטענה שלפי הרמב"ם אין תחיית המתים אינה נכונה כלל. לא רק שלדעת הרמב"ם יש תחיית המתים, אלא זה גם נחשב לשיטתו לאחד מעיקרי האמונה. מה שנכון הוא שלדעת הרמב"ם תחיית המתים (אף שתתקיים ודאי) אינה עיקר התכלית והייעוד של האדם ושל העולם.
הרחבות
כופר בתחית המתים
מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא... הַכּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. המשנה אומרת: "ואלו אין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה" [סנהדרין י, א]. כך גם כותב הרמב"ם: "ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... והכופרים בתחיית המתים" [הלכות תשובה ג, ח]. אך רש"י מסביר את המשנה בצורה שונה: "האומר אין תחיית המתים מן התורה. שכופר במדרשים דדרשינן (– שדרשו ולמדו אותם) בגמרא... מניין (– מהיכן נלמד) לתחיית המתים מן התורה ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא (– שלא רמוזים בתורה) כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו... הלכך כופר גמור הוא" [סנהדרין צ.]. לפי רש"י, גם אדם המאמין בתחיית המתים וסובר שבעתיד יקומו המתים לתחייה – אם אינו מאמין שתחיית המתים היא מהתורה, כלומר כופר בדרשות חז"ל שדרשו והוכיחו שתחיית המתים אינה מופיעה רק בתורה שבעל פה אלא כבר כתובה ורמוזה בתורה שבכתב – הוא כופר גמור, ואין לו חלק לעולם הבא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
