ישיבה
בית המדרש
וְאִם לֹא יִרְצֶה לְהַאֲמִין זֶה אֶחָד מִן הֶהָמוֹן, וְיִיטַב בְּעֵינָיו לְהַאֲמִין כִּי הַמַּלְאָכִים גּוּף, וְשֶׁהֵם יֹאכְלוּ גַּם כֵּן, אַחַר* שֶׁבָּא בַּפָּסוּק "וַיֹּאכֵלוּ", וְשֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא גַּם כֵּן גּוּפוֹת, אֲנַחְנוּ לֹא נַקְפִּיד עָלָיו בָּזֶה, וְלֹא נְשִׂימֵהוּ לְכוֹפֵר, וְלֹא נַרְחִיק* מֵעָלָיו, וְלֹא יוֹסִיף אֶצְלֵנוּ כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר זֶה סִכְלוּת. וּלְוַאי כָּל סָכָל לֹא יִסְכַּל רַק זֶה הַשִּׁעוּר*, וְנִהְיֶה בְּטוּחִים שֶׁתִּמָּלֵט אֱמוּנָתָם מֵאֱמוּנַת הַגַּשְׁמוּת בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הֶזֵּק* אִם יַאֲמִינוּהוּ בַּנִּבְרָאִים הַנִּבְדָּלִים.
וְאִם לֹא יַסְפִּיק לְאֶחָד מִן הַסְּכָלִים שֶׁיָּשִׂים זֶה מְקוֹם סָפֵק, וְלֹא יַכְרִיעַ אַחַת מִשְׁתֵּי הַדֵּעוֹת, אֲבָל* יְחַזֵּק דַּעְתּוֹ הַהֲמוֹנִי, וְיָשִׂים מוּם בְּדַעְתֵּנוּ, וְיַרְחִיק עָלֵינוּ הֱיוֹתֵנוּ מַאֲמִינִים הַמַּלְאָכִים וּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא נִבְדָּלִים מִן הַחֹמֶר נְקִיִּם מִמֶּנּוּ - אֵין חֵטְא עָלָיו, כְּבָר מָחַלְנוּ לוֹ בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ לוֹ מוּמָיו, וְלֹא יֶחְסְרוּ פְּשׁוּטֵי דְרָשׁוֹת רַבּוֹת תִּהְיֶה בָּהֶם תְּשׁוּבָה* עָלֵינוּ. וְאֵין פֶּלֶא בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁפְּסוּקִים רַבִּים מִדִּבְרֵי הַנְּבוּאָה יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטֵיהֶם הֱיוֹת ה' גֶּשֶׁם, בַּעַל עַיִן וְאֹזֶן. אֲבָל כְּשֶׁהִתְאַמְּתוּ הָרְאָיוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַמּוֹפְתִיּוֹת עַל הִמָּנַע זֶה, יָדַעְנוּ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם". אֶלָּא שֶׁהַמּוֹפְתִים* הָהֵם לֹא יְבִינֵם וְלֹא יַשִּׂיגֵם מַאֲמִין בְּגַשְׁמוּת.
דברה תורה בלשון בני אדם
וְכֵן עוֹד הָרְאָיוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת הַמּוֹרוֹת עַל הֱיוֹת הַמַּלְאָכִים וּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא נְקִיִּם מִן הַגַּשְׁמוּת, עַד שֶׁנִּצְטָרֵךְ לוֹמַר בְּמַה שֶּׁיָּבִיא לַחְשֹׁב בָּהֶם הַגַּשְׁמוּת שֶׁהוּא מָשָׁל, לֹא יָבִינוּ הָרְאָיוֹת הָהֵם אֵלּוּ הַמַּאֲמִינִים בָּהֶם שֶׁהֵם גּוּפוֹת, וְאֵיךְ יְצֻיַּר שֶׁיָּבִינוּ הִנָּקוּתָם מִן הַחֹמֶר, וְעִקַּר מְצִיאוּתָם, רְצוֹנִי לוֹמַר הַמַּלְאָכִים וְנַפְשׁוֹת בְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, יַחְשְׁבוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִוָּדַע מְצִיאוּתָם, רַק מְקֻבָּל מִצַּד הַתּוֹרָה, וְשֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ עִיּוּן שֶׁיּוֹרֶה עַל מַלְאָכִים וְעַל שְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁהִגִּיעַ לִידִיעַת הָאֲמִתּוֹת בְּרֶגַע. וּבַדֵּעוֹת הָהֵם הַחֲלוּשׁוֹת וְרִפְיוֹן הַבַּקָּשָׁה וְהֶעְדֵּר הַחָכְמוֹת כֻּלָּן וְהַהִסְתַּפְּקוּת בִּפְשׁוּטֵי הַמְקֻבָּלוֹת, כְּאִלּוּ לֹא כָּתְבוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ לָהֶם נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְלָזֶה יִקְרְאוּ הַנִּסְתָּר "סִתְרֵי תוֹרָה". וּכְאִלּוּ לֹא אָמְרוּ בָּם בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה כְּלָל דָּבָר. אָמְנָם אֵלּוּ נָטוּ מִזֶּה כֻּלּוֹ, עַד שֶׁלֹּא יָדְעוּ לוֹ מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּמוֹרֵה הַנְּבוֹכִים בְּאֵלּוּ הָעִנְיָנִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי לְאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְזָכַרְנוּ דִּבְרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם בּוֹ, וְהַעִירוֹנוּ עַל מְקוֹם זִכְרָם לְגַלּוֹת הַדָּבָר הַהוּא אֲשֶׁר נָבִיא רְאָיָה מִמֶּנּוּ וּלְהוֹדִיעַ אֲמִתּוּתוֹ.
___________________________________
אַחַר – מכיוון. וְלֹא נַרְחִיק – לא נתרחק ממנו. רַק זֶה הַשִּׁעוּר – רק בטעות כזו שאינה פוגמת בעיקרי אמונה. וְאֵין הֶזֵּק וכו' – התקלה אינה חמורה אם ייחסו גוף לנבראים הנבדלים (כמלאכים או בני עולם הבא). אֲבָל – אלא. תְּשׁוּבָה – קושיה וסתירה. שֶׁהַמּוֹפְתִים – ההוכחות השכליות.
ביאורים
יש מן ההמון כאלה שיתקשו להבין את עובדת רוחניותם של המלאכים. הם ינופפו בכתוב שהמלאכים הבאים אל אברהם אכלו, ומשמע, אם-כן, שהמלאכים הם בעלי גוף, וכמותם גם בני העולם הבא. ייתכן אף, מוסיף הרמב"ם, שאותם בני-ההמון, בהתחזק דעתם על גשמיות המלאכים, יבואו ויגנו את דעתו ודעת החכמים. יש להניח להם בטעותם, אומר הרמב"ם, ואנו מוחלים להם על הגנאי ומבינים אותו, כיוון שיש הרבה פסוקים המורים כדעתם. וכל עוד לא ישייכו גשמות לקב"ה, די לנו בזה.
דעת הרמב"ם היא שלמרות הפסוקים המורים על גשמות הקב"ה והמלאכים, הרי כיוון שהשכל מסרב לקבל זאת, ומוכיח הפך הדבר, יש להסביר את אותם הפסוקים על פי הכלל של חכמינו: "דיברה תורה כלשון בני אדם" [נדרים ג.].
בני האדם המייחסים גשמות למלאכים ולבני העולם הבא, טוענים גם שאין לשכל האנושי יכולת להשיג בעניינים אלו לבדו, וכיוון שכך רק דברי התורה נותרו כהוכחה, ומהם משמע – שהם בעלי גוף. ההבנה שהקיום הנצחי של הנמצאים הרוחניים (המלאכים ונפשות הצדיקים) הוא הדבר ההגיוני ביותר, מביאה למסקנה שהמדובר הוא על קיום הנפשות ולא הגופות. אך אם למדנו על חיי הנצח רק מהתורה, עלולה להתקבל ההבנה שלמלאכים יש גוף.
ומדוע זה כך? התשובה לזה היא שהתורה בנויה מנגלה ונסתר. אין חולק שפשט הכתובים מורה על גשמיות המלאכים ובני העולם הבא, אך בנסתר, ב'סתרי תורה' – יש להבין זאת כמשל לדבר עמוק יותר. ההבנה שיש עומק לדברי התורה מחייבת עמל ממושך ומאומץ בהבנת עומקי התורה, ואי אפשר להגיע ברגע אחד לידיעת האמיתות.
הרחבות
מהם המלאכים
עַל הֱיוֹת הַמַּלְאָכִים... נְקִיִּם מִן הַגַּשְׁמוּת. הרמב"ן בפירושו לתורה מביא את דעת הרמב"ם על המלאכים שראה אברהם אבינו בתחילת פרשת וירא: "כבר בארנו (– בפרק הקודם) כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום... ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' וגו', כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא" [מורה נבוכים ב, מב].
הרמב"ן מקשה על דברי הרמב"ם: "והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות ולא עשה אברהם בן בקר וגם לא צחקה שרה רק הכל מראה?" ולכן משיג עליו במילים חריפות: "ואלה דברים סותרים הכתוב אסור לשומעם אף כי להאמין בהם ובאמת כי כל מקום שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום... הנה בכל מקום יתעוררו החכמים להודיענו כי ראיית המלאך איננה נבואה ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים" [בראשית יח, א]. לעומת הרמב"ם, שסובר שאין למלאכים גוף ולכן אי אפשר לראותם אלא בנבואה, סובר הרמב"ן שאפשר לראות את המלאך ואין מדובר כאן בנבואה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
