ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְאִם לֹא יִרְצֶה לְהַאֲמִין זֶה אֶחָד מִן הֶהָמוֹן, וְיִיטַב בְּעֵינָיו לְהַאֲמִין כִּי הַמַּלְאָכִים גּוּף, וְשֶׁהֵם יֹאכְלוּ גַּם כֵּן, אַחַר* שֶׁבָּא בַּפָּסוּק "וַיֹּאכֵלוּ", וְשֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא גַּם כֵּן גּוּפוֹת, אֲנַחְנוּ לֹא נַקְפִּיד עָלָיו בָּזֶה, וְלֹא נְשִׂימֵהוּ לְכוֹפֵר, וְלֹא נַרְחִיק* מֵעָלָיו, וְלֹא יוֹסִיף אֶצְלֵנוּ כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר זֶה סִכְלוּת. וּלְוַאי כָּל סָכָל לֹא יִסְכַּל רַק זֶה הַשִּׁעוּר*, וְנִהְיֶה בְּטוּחִים שֶׁתִּמָּלֵט אֱמוּנָתָם מֵאֱמוּנַת הַגַּשְׁמוּת בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הֶזֵּק* אִם יַאֲמִינוּהוּ בַּנִּבְרָאִים הַנִּבְדָּלִים.
וְאִם לֹא יַסְפִּיק לְאֶחָד מִן הַסְּכָלִים שֶׁיָּשִׂים זֶה מְקוֹם סָפֵק, וְלֹא יַכְרִיעַ אַחַת מִשְׁתֵּי הַדֵּעוֹת, אֲבָל* יְחַזֵּק דַּעְתּוֹ הַהֲמוֹנִי, וְיָשִׂים מוּם בְּדַעְתֵּנוּ, וְיַרְחִיק עָלֵינוּ הֱיוֹתֵנוּ מַאֲמִינִים הַמַּלְאָכִים וּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא נִבְדָּלִים מִן הַחֹמֶר נְקִיִּם מִמֶּנּוּ - אֵין חֵטְא עָלָיו, כְּבָר מָחַלְנוּ לוֹ בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ לוֹ מוּמָיו, וְלֹא יֶחְסְרוּ פְּשׁוּטֵי דְרָשׁוֹת רַבּוֹת תִּהְיֶה בָּהֶם תְּשׁוּבָה* עָלֵינוּ. וְאֵין פֶּלֶא בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁפְּסוּקִים רַבִּים מִדִּבְרֵי הַנְּבוּאָה יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטֵיהֶם הֱיוֹת ה' גֶּשֶׁם, בַּעַל עַיִן וְאֹזֶן. אֲבָל כְּשֶׁהִתְאַמְּתוּ הָרְאָיוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַמּוֹפְתִיּוֹת עַל הִמָּנַע זֶה, יָדַעְנוּ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם". אֶלָּא שֶׁהַמּוֹפְתִים* הָהֵם לֹא יְבִינֵם וְלֹא יַשִּׂיגֵם מַאֲמִין בְּגַשְׁמוּת.
דברה תורה בלשון בני אדם
וְכֵן עוֹד הָרְאָיוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת הַמּוֹרוֹת עַל הֱיוֹת הַמַּלְאָכִים וּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא נְקִיִּם מִן הַגַּשְׁמוּת, עַד שֶׁנִּצְטָרֵךְ לוֹמַר בְּמַה שֶּׁיָּבִיא לַחְשֹׁב בָּהֶם הַגַּשְׁמוּת שֶׁהוּא מָשָׁל, לֹא יָבִינוּ הָרְאָיוֹת הָהֵם אֵלּוּ הַמַּאֲמִינִים בָּהֶם שֶׁהֵם גּוּפוֹת, וְאֵיךְ יְצֻיַּר שֶׁיָּבִינוּ הִנָּקוּתָם מִן הַחֹמֶר, וְעִקַּר מְצִיאוּתָם, רְצוֹנִי לוֹמַר הַמַּלְאָכִים וְנַפְשׁוֹת בְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, יַחְשְׁבוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִוָּדַע מְצִיאוּתָם, רַק מְקֻבָּל מִצַּד הַתּוֹרָה, וְשֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ עִיּוּן שֶׁיּוֹרֶה עַל מַלְאָכִים וְעַל שְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁהִגִּיעַ לִידִיעַת הָאֲמִתּוֹת בְּרֶגַע. וּבַדֵּעוֹת הָהֵם הַחֲלוּשׁוֹת וְרִפְיוֹן הַבַּקָּשָׁה וְהֶעְדֵּר הַחָכְמוֹת כֻּלָּן וְהַהִסְתַּפְּקוּת בִּפְשׁוּטֵי הַמְקֻבָּלוֹת, כְּאִלּוּ לֹא כָּתְבוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ לָהֶם נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְלָזֶה יִקְרְאוּ הַנִּסְתָּר "סִתְרֵי תוֹרָה". וּכְאִלּוּ לֹא אָמְרוּ בָּם בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה כְּלָל דָּבָר. אָמְנָם אֵלּוּ נָטוּ מִזֶּה כֻּלּוֹ, עַד שֶׁלֹּא יָדְעוּ לוֹ מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּמוֹרֵה הַנְּבוֹכִים בְּאֵלּוּ הָעִנְיָנִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי לְאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְזָכַרְנוּ דִּבְרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם בּוֹ, וְהַעִירוֹנוּ עַל מְקוֹם זִכְרָם לְגַלּוֹת הַדָּבָר הַהוּא אֲשֶׁר נָבִיא רְאָיָה מִמֶּנּוּ וּלְהוֹדִיעַ אֲמִתּוּתוֹ.
___________________________________
אַחַר – מכיוון. וְלֹא נַרְחִיק – לא נתרחק ממנו. רַק זֶה הַשִּׁעוּר – רק בטעות כזו שאינה פוגמת בעיקרי אמונה. וְאֵין הֶזֵּק וכו' – התקלה אינה חמורה אם ייחסו גוף לנבראים הנבדלים (כמלאכים או בני עולם הבא). אֲבָל – אלא. תְּשׁוּבָה – קושיה וסתירה. שֶׁהַמּוֹפְתִים – ההוכחות השכליות.
ביאורים
יש מן ההמון כאלה שיתקשו להבין את עובדת רוחניותם של המלאכים. הם ינופפו בכתוב שהמלאכים הבאים אל אברהם אכלו, ומשמע, אם-כן, שהמלאכים הם בעלי גוף, וכמותם גם בני העולם הבא. ייתכן אף, מוסיף הרמב"ם, שאותם בני-ההמון, בהתחזק דעתם על גשמיות המלאכים, יבואו ויגנו את דעתו ודעת החכמים. יש להניח להם בטעותם, אומר הרמב"ם, ואנו מוחלים להם על הגנאי ומבינים אותו, כיוון שיש הרבה פסוקים המורים כדעתם. וכל עוד לא ישייכו גשמות לקב"ה, די לנו בזה.
דעת הרמב"ם היא שלמרות הפסוקים המורים על גשמות הקב"ה והמלאכים, הרי כיוון שהשכל מסרב לקבל זאת, ומוכיח הפך הדבר, יש להסביר את אותם הפסוקים על פי הכלל של חכמינו: "דיברה תורה כלשון בני אדם" [נדרים ג.].
בני האדם המייחסים גשמות למלאכים ולבני העולם הבא, טוענים גם שאין לשכל האנושי יכולת להשיג בעניינים אלו לבדו, וכיוון שכך רק דברי התורה נותרו כהוכחה, ומהם משמע – שהם בעלי גוף. ההבנה שהקיום הנצחי של הנמצאים הרוחניים (המלאכים ונפשות הצדיקים) הוא הדבר ההגיוני ביותר, מביאה למסקנה שהמדובר הוא על קיום הנפשות ולא הגופות. אך אם למדנו על חיי הנצח רק מהתורה, עלולה להתקבל ההבנה שלמלאכים יש גוף.
ומדוע זה כך? התשובה לזה היא שהתורה בנויה מנגלה ונסתר. אין חולק שפשט הכתובים מורה על גשמיות המלאכים ובני העולם הבא, אך בנסתר, ב'סתרי תורה' – יש להבין זאת כמשל לדבר עמוק יותר. ההבנה שיש עומק לדברי התורה מחייבת עמל ממושך ומאומץ בהבנת עומקי התורה, ואי אפשר להגיע ברגע אחד לידיעת האמיתות.
הרחבות
מהם המלאכים
עַל הֱיוֹת הַמַּלְאָכִים... נְקִיִּם מִן הַגַּשְׁמוּת. הרמב"ן בפירושו לתורה מביא את דעת הרמב"ם על המלאכים שראה אברהם אבינו בתחילת פרשת וירא: "כבר בארנו (– בפרק הקודם) כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום... ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' וגו', כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא" [מורה נבוכים ב, מב].
הרמב"ן מקשה על דברי הרמב"ם: "והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות ולא עשה אברהם בן בקר וגם לא צחקה שרה רק הכל מראה?" ולכן משיג עליו במילים חריפות: "ואלה דברים סותרים הכתוב אסור לשומעם אף כי להאמין בהם ובאמת כי כל מקום שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום... הנה בכל מקום יתעוררו החכמים להודיענו כי ראיית המלאך איננה נבואה ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים" [בראשית יח, א]. לעומת הרמב"ם, שסובר שאין למלאכים גוף ולכן אי אפשר לראותם אלא בנבואה, סובר הרמב"ן שאפשר לראות את המלאך ואין מדובר כאן בנבואה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
