ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְאִם לֹא יִרְצֶה לְהַאֲמִין זֶה אֶחָד מִן הֶהָמוֹן, וְיִיטַב בְּעֵינָיו לְהַאֲמִין כִּי הַמַּלְאָכִים גּוּף, וְשֶׁהֵם יֹאכְלוּ גַּם כֵּן, אַחַר* שֶׁבָּא בַּפָּסוּק "וַיֹּאכֵלוּ", וְשֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא גַּם כֵּן גּוּפוֹת, אֲנַחְנוּ לֹא נַקְפִּיד עָלָיו בָּזֶה, וְלֹא נְשִׂימֵהוּ לְכוֹפֵר, וְלֹא נַרְחִיק* מֵעָלָיו, וְלֹא יוֹסִיף אֶצְלֵנוּ כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר זֶה סִכְלוּת. וּלְוַאי כָּל סָכָל לֹא יִסְכַּל רַק זֶה הַשִּׁעוּר*, וְנִהְיֶה בְּטוּחִים שֶׁתִּמָּלֵט אֱמוּנָתָם מֵאֱמוּנַת הַגַּשְׁמוּת בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הֶזֵּק* אִם יַאֲמִינוּהוּ בַּנִּבְרָאִים הַנִּבְדָּלִים.
וְאִם לֹא יַסְפִּיק לְאֶחָד מִן הַסְּכָלִים שֶׁיָּשִׂים זֶה מְקוֹם סָפֵק, וְלֹא יַכְרִיעַ אַחַת מִשְׁתֵּי הַדֵּעוֹת, אֲבָל* יְחַזֵּק דַּעְתּוֹ הַהֲמוֹנִי, וְיָשִׂים מוּם בְּדַעְתֵּנוּ, וְיַרְחִיק עָלֵינוּ הֱיוֹתֵנוּ מַאֲמִינִים הַמַּלְאָכִים וּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא נִבְדָּלִים מִן הַחֹמֶר נְקִיִּם מִמֶּנּוּ - אֵין חֵטְא עָלָיו, כְּבָר מָחַלְנוּ לוֹ בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ לוֹ מוּמָיו, וְלֹא יֶחְסְרוּ פְּשׁוּטֵי דְרָשׁוֹת רַבּוֹת תִּהְיֶה בָּהֶם תְּשׁוּבָה* עָלֵינוּ. וְאֵין פֶּלֶא בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁפְּסוּקִים רַבִּים מִדִּבְרֵי הַנְּבוּאָה יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטֵיהֶם הֱיוֹת ה' גֶּשֶׁם, בַּעַל עַיִן וְאֹזֶן. אֲבָל כְּשֶׁהִתְאַמְּתוּ הָרְאָיוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַמּוֹפְתִיּוֹת עַל הִמָּנַע זֶה, יָדַעְנוּ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם". אֶלָּא שֶׁהַמּוֹפְתִים* הָהֵם לֹא יְבִינֵם וְלֹא יַשִּׂיגֵם מַאֲמִין בְּגַשְׁמוּת.
דברה תורה בלשון בני אדם
וְכֵן עוֹד הָרְאָיוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת הַמּוֹרוֹת עַל הֱיוֹת הַמַּלְאָכִים וּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא נְקִיִּם מִן הַגַּשְׁמוּת, עַד שֶׁנִּצְטָרֵךְ לוֹמַר בְּמַה שֶּׁיָּבִיא לַחְשֹׁב בָּהֶם הַגַּשְׁמוּת שֶׁהוּא מָשָׁל, לֹא יָבִינוּ הָרְאָיוֹת הָהֵם אֵלּוּ הַמַּאֲמִינִים בָּהֶם שֶׁהֵם גּוּפוֹת, וְאֵיךְ יְצֻיַּר שֶׁיָּבִינוּ הִנָּקוּתָם מִן הַחֹמֶר, וְעִקַּר מְצִיאוּתָם, רְצוֹנִי לוֹמַר הַמַּלְאָכִים וְנַפְשׁוֹת בְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, יַחְשְׁבוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִוָּדַע מְצִיאוּתָם, רַק מְקֻבָּל מִצַּד הַתּוֹרָה, וְשֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ עִיּוּן שֶׁיּוֹרֶה עַל מַלְאָכִים וְעַל שְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁהִגִּיעַ לִידִיעַת הָאֲמִתּוֹת בְּרֶגַע. וּבַדֵּעוֹת הָהֵם הַחֲלוּשׁוֹת וְרִפְיוֹן הַבַּקָּשָׁה וְהֶעְדֵּר הַחָכְמוֹת כֻּלָּן וְהַהִסְתַּפְּקוּת בִּפְשׁוּטֵי הַמְקֻבָּלוֹת, כְּאִלּוּ לֹא כָּתְבוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ לָהֶם נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְלָזֶה יִקְרְאוּ הַנִּסְתָּר "סִתְרֵי תוֹרָה". וּכְאִלּוּ לֹא אָמְרוּ בָּם בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה כְּלָל דָּבָר. אָמְנָם אֵלּוּ נָטוּ מִזֶּה כֻּלּוֹ, עַד שֶׁלֹּא יָדְעוּ לוֹ מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּמוֹרֵה הַנְּבוֹכִים בְּאֵלּוּ הָעִנְיָנִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי לְאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְזָכַרְנוּ דִּבְרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם בּוֹ, וְהַעִירוֹנוּ עַל מְקוֹם זִכְרָם לְגַלּוֹת הַדָּבָר הַהוּא אֲשֶׁר נָבִיא רְאָיָה מִמֶּנּוּ וּלְהוֹדִיעַ אֲמִתּוּתוֹ.
___________________________________
אַחַר – מכיוון. וְלֹא נַרְחִיק – לא נתרחק ממנו. רַק זֶה הַשִּׁעוּר – רק בטעות כזו שאינה פוגמת בעיקרי אמונה. וְאֵין הֶזֵּק וכו' – התקלה אינה חמורה אם ייחסו גוף לנבראים הנבדלים (כמלאכים או בני עולם הבא). אֲבָל – אלא. תְּשׁוּבָה – קושיה וסתירה. שֶׁהַמּוֹפְתִים – ההוכחות השכליות.
ביאורים
יש מן ההמון כאלה שיתקשו להבין את עובדת רוחניותם של המלאכים. הם ינופפו בכתוב שהמלאכים הבאים אל אברהם אכלו, ומשמע, אם-כן, שהמלאכים הם בעלי גוף, וכמותם גם בני העולם הבא. ייתכן אף, מוסיף הרמב"ם, שאותם בני-ההמון, בהתחזק דעתם על גשמיות המלאכים, יבואו ויגנו את דעתו ודעת החכמים. יש להניח להם בטעותם, אומר הרמב"ם, ואנו מוחלים להם על הגנאי ומבינים אותו, כיוון שיש הרבה פסוקים המורים כדעתם. וכל עוד לא ישייכו גשמות לקב"ה, די לנו בזה.
דעת הרמב"ם היא שלמרות הפסוקים המורים על גשמות הקב"ה והמלאכים, הרי כיוון שהשכל מסרב לקבל זאת, ומוכיח הפך הדבר, יש להסביר את אותם הפסוקים על פי הכלל של חכמינו: "דיברה תורה כלשון בני אדם" [נדרים ג.].
בני האדם המייחסים גשמות למלאכים ולבני העולם הבא, טוענים גם שאין לשכל האנושי יכולת להשיג בעניינים אלו לבדו, וכיוון שכך רק דברי התורה נותרו כהוכחה, ומהם משמע – שהם בעלי גוף. ההבנה שהקיום הנצחי של הנמצאים הרוחניים (המלאכים ונפשות הצדיקים) הוא הדבר ההגיוני ביותר, מביאה למסקנה שהמדובר הוא על קיום הנפשות ולא הגופות. אך אם למדנו על חיי הנצח רק מהתורה, עלולה להתקבל ההבנה שלמלאכים יש גוף.
ומדוע זה כך? התשובה לזה היא שהתורה בנויה מנגלה ונסתר. אין חולק שפשט הכתובים מורה על גשמיות המלאכים ובני העולם הבא, אך בנסתר, ב'סתרי תורה' – יש להבין זאת כמשל לדבר עמוק יותר. ההבנה שיש עומק לדברי התורה מחייבת עמל ממושך ומאומץ בהבנת עומקי התורה, ואי אפשר להגיע ברגע אחד לידיעת האמיתות.
הרחבות
מהם המלאכים
עַל הֱיוֹת הַמַּלְאָכִים... נְקִיִּם מִן הַגַּשְׁמוּת. הרמב"ן בפירושו לתורה מביא את דעת הרמב"ם על המלאכים שראה אברהם אבינו בתחילת פרשת וירא: "כבר בארנו (– בפרק הקודם) כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום... ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' וגו', כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא" [מורה נבוכים ב, מב].
הרמב"ן מקשה על דברי הרמב"ם: "והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות ולא עשה אברהם בן בקר וגם לא צחקה שרה רק הכל מראה?" ולכן משיג עליו במילים חריפות: "ואלה דברים סותרים הכתוב אסור לשומעם אף כי להאמין בהם ובאמת כי כל מקום שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום... הנה בכל מקום יתעוררו החכמים להודיענו כי ראיית המלאך איננה נבואה ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים" [בראשית יח, א]. לעומת הרמב"ם, שסובר שאין למלאכים גוף ולכן אי אפשר לראותם אלא בנבואה, סובר הרמב"ן שאפשר לראות את המלאך ואין מדובר כאן בנבואה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
