ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
193 וּמֵהֶם מַה שֶּׁמֵּבִיא טַעֲנָה עַל בִּטּוּל הַתּוֹרָה בִּפְסוּקִים מֵהַמִּקְרָא, וְהִנְנִי זוֹכְרָם וְזוֹכֵר דְּבָרָיו בָּהֶם, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה עָלָיו, וּתְחִלָּתָם (דברים לג, ב) וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא* וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וגו'. 194 וְאֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת לְהַר סִינַי, וְהוּא שֶׁכָּל הַר יִהְיֶה בַּתְּחִלָּה כְּנֶגֶד עֲיָרוֹת שְׁמוֹתָם, פּוֹסְקִים* אוֹתוֹ בְּשֵׁמוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרֵאת כָּל פִּסְקָה מִמֶּנּוּ* בְּשֵׁם הָעִיר שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁהַיָּם אֶחָד, וְהָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר כְּנֶגְדּוֹ מַקְנוֹת אוֹתוֹ שֵׁמוֹת רַבִּים לְעֻמַּת כָּל אֶרֶץ. כֵּן הַר סִינַי הוּא הַר נֶגֶד סִינַי, וְשֵׂעִיר וּפָארָן נִפְגָּשִׁים שְׁנֵיהֶם הוּא אָמְרוֹ (במדבר י, יב) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן, וְהָרְאָיָה עַל שֶׁפָּארָן וְשֵׂעִיר נִפְגָּשִׁים אָמְרוֹ (בראשית יד, ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן. וּמָצָאתִי בִּקְצָת הַסְּפָרִים שֶׁשֵּׂעִיר רוֹמְזִים בּוֹ אֶל הַר סִינַי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שופטים ה, ד) ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר וְאַחַר כָּךְ אָמַר זֶה סִינַי. 195 וְהוֹסִיפוּ אֲנָשִׁים וְאָמְרוּ, שֶׁהוּא אַחַר שֶׁאָמַר הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן בְּלָשׁוֹן הַחוֹלֵף* אָמַר (חבקוק ג, י) אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן, בִּלְשׁוֹן הֶעָתִיד. וְהִתְבָּאֵר לִי שֶׁהַמִּנְיָן כְּשֶׁבָּא*, יִהְיוּ קְצָת הַמִּלּוֹת חוֹלְפוֹת וּקְצָתָם כְּאִלּוּ הֵם עֲתִידוֹת, כַּאֲשֶׁר מָנָה חַטֹּאוֹת אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר (תהלים קו) וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר. תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן, כְּאִלּוּ הֵם עֲתִידוֹת, וְהֵם חוֹלְפוֹת בֶּאֱמֶת. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַמּוֹדֶה שֶׁיֹּאמַר פְּלוֹנִי יֵיטִיב לִי וְיוֹעִילֵנִי, כֵּן דֶּרֶךְ הַמִּתְרַעֵם לוֹמַר פְּלוֹנִי יַחְמְסֵנִי וְיַזִּיקֵנִי וְיַעַשְׁקֵנִי.
פירוש הפסוק בעובדיה
196 וְרָאִיתִי אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים, מִי הוּא זֶה שֶׁאוֹמֵר עָלָיו (עובדיה א, א) וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה. וְהוֹדַעְתִּים שֶׁהוּא יַחֲזִיאֵל*, וְזֹאת הַמִּלְחָמָה הָיְתָה לֶאֱדוֹם בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט כִּי עוֹבַדְיָה הָיָה בְּיָמָיו, וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ לְהִלָּחֵם עִמּוֹ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב בְּהַר שֵׂעִיר (כַּאֲשֶׁר הוּא מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים), צָם יְהוֹשָׁפָט וְהִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהָיו כַּאֲשֶׁר הוּא כָּתוּב (דה"י ב כ) וְשָׁלַח אֵלָיו יַחֲזִיאֵל בַּעֲבוּר הַגּוֹיִם הָהֵם בְּאָמְרוֹ וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי וְגוֹמֵר (שם שם, יד) וְאָמַר לָהֶם הִתְיַצְּבוּ אַתֶּם לַצַּד וֵאלֹהִים יַצִּילְכֶם מֵאֱדוֹם הוּא אָמְרוֹ לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' (שם שם, יז). 197 וְעִנְיַן קוּמוּ בְּדִבְרֵי עוֹבַדְיָהוּ, הוּא עִנְיַן הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ בְּדִבְרֵי יַחֲזִיאֵל, וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע מִמֶּנּוּ הִתְיַצְּבוּ, נוֹעֲצוּ* בָּזֶה וְחָשְׁבוּ שֶׁהוּא רָצָה בַּעֲמִידָה לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת, הוּא אָמְרוֹ (שם שם, כא) וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשׁוֹרְרִים לַה', וְהֵפִיק* בָּזֶה רְצוֹן הַבּוֹרֵא וְהִצִּילָם מִן הָאוֹיֵב כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם, כב) וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה וְגוֹמֵר. וְהַכֹּל כְּבָר חָלַף.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
38 - מאמר שלישי חלק ט"ו
39 - מאמר שלישי חלק ט"ז
40 - מאמר שלישי חלק י"ז
טען עוד
198 וּמָצָאתִי זוּלַת אֵלֶּה טוֹעֵן בְּדִבְרֵי יִרְמְיָה (לא, ל) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. וְאָמַרְתִּי לוֹ רְאֵה מַה שֶּׁאַחֲרָיו, כִּי כְּבָר פֵּרֵשׁ שֶׁהַבְּרִית הַזֹּאת הַחֲדָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, בְּאָמְרוֹ (שם שם, לג) כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְגוֹמֵר. וְאֵינֶנָּה שָׁבָה* שֶׁלֹּא כַּבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תּוּפַר בַּפַּעַם הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר הוּפְרָה בָּרִאשׁוֹנָה, כְּאָמְרוֹ (שם שם, לא) אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם.
________________________
וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וכו' – טענו שיש כמה תורות, יש תורה שנתנה מסיני ויש שנתנה משעיר ומפארן (ראה ביאורים). פּוֹסְקִים – מחלקים. פִּסְקָה מִמֶּנּוּ – חלק מההר. הַחוֹלֵף – עבר. שֶׁהַמִּנְיָן כְּשֶׁבָּא – הדרך כשמונים מאורעות. יַחֲזִיאֵל – שם נביא (שמעשיו יובאו בהמשך הפסקה). נוֹעֲצוּ – התייעצו. הֵפִיק – מילא. שָׁבָה – נהפכה.
ביאורים
193 ישנם אנשים המנסים להביא ראיות מפסוקים שהתורה תתבטל, למשל מן הפסוק (דברים לג, ב): "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש". רבנו לא כתב מה הייתה לדעתם הראיה מפסוק זה, אך הראב"ע (במקום) כתב שהם פירשו ששעיר מסמל את אדום - הנצרות, ופארן מסמל את דת ישמעאל, והנה מוכח מהפסוק כביכול שהתורה תשתנה ותינתן לנוצרים ולישמעאלים.
194 אולם הבנה זו לא נכונה, מפני ששלושת המקומות הללו הם שלושה שמות להר סיני הנקרא כך מפני שהוא נמצא מול שלושת המקומות האלו. דבר זה דומה לים גדול הנמצא מול כמה ארצות, שכל חלק ממנו הנמצא מול ארץ מסוימת, נקרא על שם אותה הארץ. סיני ופארן סמוכים אחד לשני, כמו שאומר הכתוב (במדבר י, יב): "ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן", ופארן ושעיר סמוכים כפי שנאמר (בראשית יד, ו): "ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר". ושעיר הוא כינוי לסיני כפי שמופיע בספר שופטים (ה, ד-ה): "ה' בצאתך משעיר... זה סיני מפני ה' אלהי ישראל".
195 אנשים אחרים דייקו שבספר דברים כתוב: "הופיע מהר פארן" בלשון עבר, ואילו בחבקוק (ג, ג) ישנו פסוק בלשון עתיד: "אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן", וממנו הם רוצים להוכיח שהקדוש ברוך הוא יבוא בעתיד ויתן תורה חדשה לעם אחר. אולם דיוק זה אינו נכון, מפני שדרך הפסוקים היא כאשר הם מונים דברים שקרו, להזכיר את חלקם בלשון עבר וחלקם בלשון עתיד, כמו שנאמר (תהילים קו, ז): "וימרו על ים בים סוף", "מהרו שכחו מעשיו" (שם, שם יג), "ויתאוו תאוה במדבר" (יד) בעבר, ואחר כך נאמר (שם, שם יט): "יעשו עגל בחורב", "תפתח ארץ ותבלע דתן" (יז) בלשון עתיד על אף שהם קרו בעבר.
196 יש אנשים שהביאו פסוק אחר (עובדיה א, א): "ציר בגוים שֻׁלָּח, קומו ונקומה עליה למלחמה", והסבירו כאילו מדובר באותו האיש, אולם פשוט הוא שאין זו כוונת הכתוב מכיון שהכתוב עוסק בתקופת המלך יהושפט, והכוונה היא לנביא יחזיאל. בספר דברי הימים ב (כ, ג-יב) מסופר שכאשר בני עמון ומואב באו להילחם עם ישראל, צם המלך יהושפט והתפלל לפני ה', ולאחר מכן נאמר (שם שם, יד): "ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף הייתה עליו רוח ה' בתוך הקהל", ואמר להם שהם אינם צריכים לפחוד מן המלחמה, הם יכולים לעמוד בצד ולראות את ישועת ה' - "כה אמר ה' לכם אתם אל תראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים" (טו), "לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם" (יז).
197 רבנו מביא סמך לדבריו מדברי עובדיה: "קומו", הרומזים לדברי יחזיאל: "התיצבו עמדו". כאשר שמעו ישראל את הקריאה "התיצבו", הם הבינו שהכוונה היא להלל את הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר (דברי הימים ב כ, כא): "ויועץ אל העם ויעמד משוררים לה'", וכשהם התחילו להלל את הקדוש ברוך הוא התחיל הנגף אצל האויבים, כמו שנאמר (שם כ, כב): "ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו".
198 לכאורה ישנו פסוק המצדיק את טענת הנוצרים שהקדוש ברוך הוא עומד להביא תורה חדשה, והוא בירמיה (לא, ל): "הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת ברית יהודה ברית חדשה". אולם כדי להבין את כוונת הביטוי 'ברית חדשה' יש להתבונן בהקשר שבו הוא נאמר - בהמשך הפסוקים נאמר שהברית הזאת היא התורה עצמה, כמו שנאמר (שם שם, לב): "כי זאת הברית אשר אכרֹת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאֻם ה', נתתי את תורתי בקרבם", והכתוב קורא לה ברית חדשה לא מפני שהיא מכילה שינויים מן התורה שניתנה מסיני, אלא מכיון שאת הברית שהייתה קיימת עד עתה הופרה, כמו שנאמר (שם ל, לא): "אשר המה הפרו את תורתי ואנכי בעלתי בם", ומעתה תהיה התורה בליבם והם לא יפרו אותה.
להצלחת הודיה אסתר בת מוריה הי"ו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
למה ללמוד גמרא?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה מחבר שמיים וארץ?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
